בעיניים שלי

 יצירת תיאטרון אמיצה ואינטימית, שמביאה לקדמת הבמה את מה שבדרך כלל נוהגים להסתיר מעיננו.
היצירה מבוססת על עדויות אישיות, כתובה ברובה כתמליל דוקומנטרי ומציגה את סיפורן האמיתי של יסמין, מיכל ושרית. שלוש נשים, משלושה אזורים שונים בארץ וטראומה אחת שהובילה למהלך חיים דרמטי.
מיכל, נערה צעירה ממשפחה חרדית, שנפגעת ממי שאמור לשמור ולהגן אליה. שרית תלמידת כיתה י"ב מצטיינת, שעולמה נעצר בתקיפה חסרת רחמים, בתוך בית הספר.
יסמין, שהאלימות וחוסר השייכות היו מנת חלקה מהרגע שהיא שנולדה .
ההצגה מאפשרת לקהל הזדמנות נדירה לחשיפה לרבדים הכי עמוקים של נשים שחוו אלימות ,להציץ לעולמות של סוד והשתקה, אטימות ממסדית, פוסט טראומה, אשמה, בושה, פחד, הפרעות אכילה, סיוטים בלילות, פלאשבקים, שכחה וזיכרון .
שמונה שחקנים ושחקניות נוטלים חלק פעיל בכל אחד מהסיפורים והופכים את הדרמה האישית של שלוש הנשים לזעקה של כולנו.

מבית היוצר של עמותת פלטפורמא.
עמותת פלטפורמא הוקמה בספטמבר 2015, כתיאטרון חברתי אקטיביסטי שפועל ויוצר למען קידום נשים נפגעות אלימות על כל פניה- אלימות פיסית, נפשית, מילולית, מינית, כלכלית.

על עמותת פלטפורמא

עמותת פלטפורמא הוקמה בספטמבר 2015, כתיאטרון חברתי אקטיביסטי שפועל ויוצר למען קידום נשים נפגעות אלימות על כל פניה- אלימות פיסית, נפשית, מילולית, מינית, כלכלית.

את העמותה מובילות ואף יסדו ויזמו דנה דבורין וקרן כהן ישראלי, בימאיות, מנהלות אומנותיות של פסטיבלים בקנה מידה ארצי, כותבות ויוצרות בתחום התיאטרון, בעלות ניסיון של מעל 20 שנות עשייה והצלחה מוכחת בעולם התיאטרון ובכוחו החברתי.

פלטפורמא הוא תיאטרון מקצועי, יחיד מסוגו בישראל, כמוביל שינוי חברתי לקידום נשים נפגעות אלימות.

פועלנו:

• העלאת הצגות מקור בעלות אג’נדה חברתית בשיתוף התיאטרון הלאומי של ישראל – ‘הקאמרי’.

• מתן במה,עבודה וחממה לנשים נפגעות אלימות בתוך תיאטרון ‘הקאמרי’.

• הבמה תהווה ‘קרש קפיצה’ לשינוי חברתי אמתי בחיי הנשים-הכשרת הנשים לעשיית תיאטרון מקצועי לתפקידים מגוונים כגון : מפיקה, מנהלת הצגה, ע. בימאית, מאפרת, מלבישה ועוד..

• יצירת “הד חברתי” והנעת הקהל הרחב לפעולה למען נפגעות אלימות

• הרחבת הפעילות מחוץ לתיאטרון: הרצאות, כנסים, סדנאות שתועברנה על ידי הנשים ותהווה להן פרנסה.

שאלות למחשבה לאחר צפייה

• מה מקומו ותפקידו של התיאטרון בהתמודדות עם טראומה אישית?
• מה מקומנו ותפקידנו כצופים בהצגה, או במציאות בחיי היומיום מול מקרים של אלימות ?
• מה המשמעות לכך שאת הגבר בכל סיפור משחק אותו השחקן?
• על מה מעידה הבחירה המינימלית בתפאורה בהצגה? השימוש בכיסאות?
• כיצד ההצגה גרמה לכם להרגיש?
• האם שמתם את עצמכם במקום הקורבן?
• חשבתם על מקומכם כאקטיביסטיים בסיטואציה כזו?
• אילו תחושות התעוררו בכם בעקבות ההצגה?
• במה השיח בסיום ההצגה שינה לכם את התחושות לעומת התחושות שהיו עם סיום ההצגה?
• האם ההצגה הוסיפה לכם ידע בנושא?
• האם הצפייה בהצגה והשיח שלאחר מכן עוררו בכם רצון לפעול בנושא האלימות? 

שימו לב - המלצות אלו הן מטעם המפיק או האמן המציעים את הפעילות.

idop@cameri.co.il