"היפה בנשים" הוא סיפורה של הלנה ציטרון, שבעודה שבויה במחנה המוות אושוויץ קיימה קשר רומנטי עם קצין האס אס האוסטרי פרנץ וונטש. היה זה לקשר בלתי אפשרי שהציב את חיי השניים בסכנה יומיומית ונמשך שנתיים.
בספטמבר 1944 מגלה הלנה, בת ה 19, כי אחותה, רוזה, ושני ילדיה נמצאים על הטרנספורט האחרון שהגיע למחנה. בעזרת אהובה הקצין הנאצי מצליחה הלנה להוציא את אחותה ממקלחת המוות אל החיים, אך הילדים נותרים שם למות.
שתי האחיות ניצלות מצעדות המוות ובמסע מפרך וקשה עולות ארצה. בישראל סיפור עברן של האחיות מושתק ומודחק.
מערכת היחסים בין פרנץ להלנה הייתה בארץ בבחינת טאבו שיש להתבייש בו ולהסתירו, שיתוף פעולה בלתי מוסרי ובלתי מתקבל על הדעת. במשך שנים מספר מצליחות האחיות לקיים את חייהן בשקט, הן נישאות וכל אחת מהן יולדת שני ילדים.
ב 1972 מקבלת הלנה מכתב מאשתו של וונטש, הוא נתפס ומועמד לדין. אשתו מתחננת בפניה שתבוא להעיד לטובתו בבית המשפט בווינה.
בארץ הלנה מתמודדת עם לחציהם של ניצולים אשר איבדו את יקיריהם באושוויץ, ניצולים שזוכרים את פרנץ וונטש כנאצי אכזר וסאדיסט. אלה דורשים ממנה שלא לנסוע להעיד במשפט.
הפגנות מתקיימות על דלת ביתה ומכתבי איום על חייה מוצאים את דרכם אליה. הלנה בכל זאת נוסעת בלוויית בעלה ובתמיכתו. משלחת של עדים יוצאת מהארץ ושמונה מושבעים ממונים בבית המשפט האוסטרי בווינה. וונטש יוצא זכאי.
לאורך כל חייהן המעיטו האחיות לדבר על מאורעות המלחמה. ילדיהן הסכינו עם כך ונטו להימנע מלנבור בעבר. כעת, עם ערוץ התקשורת שנפתח מול ביתו של קצין האס אס ובעזרת יומניו ועדותו המצולמת, נחשפים בפניי ילדיהם של הלנה ורוזה אירועי העבר במלוא היקפם ומשמעויותיהם.
לראשונה, הם נכונים להישיר מבט אמיץ אל העבר, ולהסיר את הלוט מעל הפרקים המושתקים בחיי אימהותיהן. שיאו של הסרט הוא מפגש בין ילדיי הניצולות לביתו של קצין האס אס. זה הוא מפגש טעון ודרמטי המעורר מחשבה בשאלות כמו אחריות, מוסר וחטאי אבות.
דרך סיפור האהבה הבלתי אפשרי בין קורבן לתליין, מבקש הסרט לשאול שאלות הנוגעות למוסר, אהבה ואשמה. ולאפשר דיון מחודש, כנה, אמיץ ומורכב, בדמויותיהם של הצורר הנאצי והקורבן היהודי.
במובן זה הסרט מבקש להציע מבט ביקורתי ובלתי מתפשר על שגרת המחנה, יום אחר יום, במשך שנים. לא רק בצל הזוועות, אלא כחלק אינטגראלי ופעיל ממפעל המוות, משני צדי המתרס.
ערעור התפיסה הדיכוטומית של טוב ורע מהווה אבן יסוד ברלוונטיות של הסרט לחיים בימינו ולתפיסת הזהות הישראלית כפי שהיא מתבטאת ביחס למאורעות השואה ותוצאותיה.
הסרט זכה בפרס האוסקר לסטודנטים מטעם האקדמיה האמריקאית.
מיה צרפתי
בעלת תואר שני בחוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב, תואר ראשון בחוג לספרות ובחוג למגדר באוניברסיטת תל אביב ובוגרת שלוש שנות לימוד בביה"ס הגבוה למשחק ניסן נתיב.
יצירותיה הוקרנו בארץ וכן בפסטיבלים ואירועים בינלאומיים בינהם, הסרט הפותח של שבוע המבקרים בביאנלה בוונציה, התכנית הרשמית פסטיבל בוסאן קוריאה, פסטיבל ירושלים ועוד.
זוכת האוסקר האמריקאי במסגרת הסטודנטים, זוכת פסטיבל חיפה, זוכת האקדמיה למדעים ואומנויות וזוכת מענקי פיתוח והפקה מהקרנות השונות בישראל.
בימים אלה מסיימת לעבוד על סרט דוקו באורך מלא (90 דק'), קו פרודוקציה ישראלית אוסטרית.
בימאית ותסריטאית של שישה סרטים קצרים נוספים (15-35 דקות), דוקו ועלילתי
בעלת ניסיון של 15 שנה בהוראה ועבודה עם בני נוער.
נושאים לדיון:
הסרט מעלה שאלות מוסריות עמוקות הן בסיפור העבר שלו והן בהתמודדות של הדור השני משני צידי המתרס.
סיפור העבר:
סיפורו של הדור השני:
- נדון במטען הזיכרון העובר אל בני הדור השני משני צידי המתרס וההשפעה שלו: כיצד חיים עם זכרון טראומתי של הורה קורבן, ומנגד כיצד חיים עם זיכרון של מי שהיה בעמדת התוקפן.
- נדון בדרכי ההתמודדות השונות של כל אחת מהנפשות הפועלות: כל אחד מילדיהן של הניצולות מצד אחד, ומנגד של בתו של קצין האס אס: התמקדות בטוב, הצמדות לטראומה, הכחשה והצטדקות.
- נדון בשאלת האחריות הבין דורית, האם בנים נושאים באחריות על מעשיי הורייהם? האם ניתן לזקוף לחובתה של ביתו של פרנץ וונטש את מעשיי אביה? איזו אחריות כן יש לדור השני משני צידי המתרס?
שימו לב - המלצות אלו הן מטעם המפיק או האמן המציעים את הפעילות.