שק שינה

"שק שינה" | מחזה: אורי וידיסלבסקי ונעמה שפירא, מבוסס על סיפור קצר מאת פרופ' אבי בסר.

דני הוא פרופסור מצליח, נשוי באושר ובעל משפחה כששיחת טלפון אחת עם הזמנה לפגישת מחזור מטלטלת את חייו ומכריחה אותו להתמודד עם עברו. שנה אחת בלבד בילה בפנימייה איכותית בשדה בוקר. שנה ממנה הוא לא ממש זוכר דבר. הוא היה נער דימונאי, שמן, שביקש לפתוח דף חדש בבית הספר לחינוך סביבתי ואחרי שנה עזב וחזר הבייתה. השיחות עם חברי הכיתה לשעבר לקראת הפגישה והמפגש עצמו מעלים שדים וזיכרונות שדני מתקשה להתמודד איתם. מה קרה באותה שנה שגרם לו למחוק הכל? מהו האירוע שגם חבריו לספסל הלימודים לא יכולים להניח לו 33 שנה?

כרוניקה של היזכרות וחזרה לפצעים הפתוחים, המעמידה שאלות על מהי סליחה ומתי אנחנו מבקשים מחילה ומתי רק מנסים למרק את מצפוננו.

משך ההצגה: כשעה ועשרים דקות.

"שק שינה" היא שילוב של עבודת וידיאו שמלווה את כל ההצגה וכוריאוגרפיה בימתית המשולבים בתוך מהלך ריאליסטי. הסיפור כולו מתרחש ב”מוחו” של הגיבור. ומייצר חוויה כוללת של פוסט טראומה המורכבת מריח ,צליל, וכו’. המוסיקה מלווה כמעט את כל ההצגה כפסקול שתומך בתחושת הטראומה וההיזכרות בה .

שחקנים יוצרים: אבי גולומב, נצנת מקונן, קובי ילוז, חנית כהן מור יוסף, נדב סגל וברק שרון

מחזה: אורי וידיסלבסקי ונעמה שפירא
בימוי ומוזיקה: אורי וידיסלבסקי
וידיאו-ארט ועיצוב תאורה: ניקו ציבולבסקי – סטודיו נדרימה
עיצוב תלבושות ואביזרים: מיכל קפלוטו

שיחה לפני צפייה בהצגה "שק שינה"

ההזדמנות שבאמנות

• מקרה שהיה אין להשיב, חמור ככל שיהיה או אולי פחות... אבל דרך אמנות בכלל ואמנות התיאטרון בפרט יש לנו הכלים להראות 'מה היה קורה אילו...' וזה אחד הכוחות החזקים שיש ביכולת שלנו לדמיין את העתיד.
• חשוב לקיים שיחה פתוחה עם הקבוצה – איך האמנות יכולה לשרת אותנו? פרט להנאה המוכרת לנו, מה תפקידה של האמנות בחיינו?
• כשאנחנו מודעים למצבים מסויים, בין אם שמחים ובין אם עצובים, יש לנו היכולת להתכונן להתמודד איתם ואפילו להכין את ההתמודדות מראש ככה שתכוון באופן הנכון לנו, לערכים ולעקרונות שלנו.
• השיח בקבוצה יכול לעורר כיוונים רבים של חשיבה – גורל, מודעות עצמית, הרצון להשתייך לחברה, שליטה עצמית ולחץ חברתי.

האני בקבוצה

• המעגלים החברתיים שסובבים אותנו רבים הם וסבוכים – המעגל הראשון שלי – עם מי הוא מתחכך? במי נוגע? ומה הוא המעגל השני? יש לי מעגלים נוספים? מה הם?

הקבוצה ואני

• בהכרות שלי עם עצמי עד היום – כמה רחוק אלך עבור הקבוצה אליה ארצה להשתייך? האם הקבוצה יכולה לראות פרטים יחידניים בתוכה? הכח של הקבוצה כקבוצה – איך נוצר? יש מנהיג? יש מכנה משותף? האם זה מחייב שבקבוצה יהיו נחותים יותר ופחות?
• אם השיח מתפתח לכח אלים שיש לקבוצה – חשוב להבין לאן זה מוביל ולשאול שאלות מנחות כמו – אלימות זו מכה? זו מילה? זה זכרון? או אפילו ההנאה שבאלימות, בייחוד כשזו מתקיימת בחבורה שמנכיחה את תחושת העליונות הממכרת אל מול הקורבן ומצדיקה את הפעולות שלעיתים מובעות פיזית אבל אין ביכולת הלוגית של הפרט לעצור – מי יעצור? מי יהיה המבוגר האחראי?

בעוד 30 שנה

• מה אני רוצה להיות כשאהיה גדול? מה תפקידם של המבוגרים בחיי עכשיו? על מה לא ארצה להצטער בעוד 30 שנה?
• השיחה תתפתח לכיוונים אידיאולוגים וחשוב להחזיר את השיחה למציאות של היום.

הסבר בקצרה על העלילה מבלי להיכנס לפרשנויות – כפי שכתוב בתקציר

תיאטרון BLACKBOX

• תיאטרון קטן – עד 100 מקומות ישיבה.
• תיאטרון שחור בקופסא.
• קרבה גדולה בין השחקן לקהל.
• במה בגובה 0.
• כל החושים מופעלים.
• כל המערך הטכני חשוף ולא מסתתר מאחורי רצון ליצור מציאות על במה, ידוע מראש – זה תיאטרון.

שיחה בסיום ההצגה

• רצוי להנחות את התלמידים להסתכל לכל המקומות וכל הכיוונים וכל ההתרחשויות שקורות על הבמה, זה מאוד חשוב על מנת לעבד את הסיטואציות בנפרד ואת כל הסיפור יחד.
• השימוש בוידאו ארט ואופן הבימוי.
• התאורה.
• המוסיקה.
• התלבושות.
• המינימליסטיות והשימוש הפונקציונאלי בפריטים.

שימו לב - המלצות אלו הן מטעם המפיק או האמן המציעים את הפעילות.

ori@dimonatheater.com