אילן יגודה וסרטו טיונינג (כיוון, התכווננות)

טיונינג (כיוון, התכוונות) 

בתחנת הרכבת ההומה סבידור מרכז, בעיקול בין הגשר שמעל הרציפים למבנה התחנה, מוצב פסנתר כנף שחור, העומד לרשות כל מי שמעוניין לנגן עליו.

כשהוא משקיף על תנועת הנוסעים אל ומהרציפים, ועל הכניסה והיציאה מהתחנה, דומה שהפסנתר שומע ורואה הכל מנקודת מבטו. דווקא במקום הדחוס והלא צפוי הזה, בו דומה שהשאיפה העיקרית היא לעבור מהר וביעילות בדרך אל היעד, מונח כלי שמאפשר למשתמשים בו לעצור לרגע את הזמן, לגלות תחושות ועולמות שחבויים בהם, לחוות ולהתמסר לעכשיו.  

חיילים בדרכם אל הבסיס וחזרה, רופאים, עורכי דין, עובדי רכבת, עולים מרוסיה וסטודנטיות ערביות בדרכן לאוניברסיטה - כמה מאלו שבוחרים לשבת ולנגן מצליחים להתנתק מהרעש החיצוני, לשקף באופן שונה ומאתגר את המציאות בה אנו חיים ומאפשרים לנו להתבונן לתוך עצמנו?

דוקומנטרי, 53 דק',

צלם – אמנון חורי, עורך – אורון אדר, מקליט – עמוס ציפורי, עריכת סאונד – רותם דרור

הסרט "טיונינג" (כיוון, התכווננות) הוקרן בפסטיבל דוקאביב 2020, התקבל לפסטיבל FIPADOC  בביאריץ צרפת ולפסטיבל Biografilm בבולוניה איטליה, היה מועמד לסרט השנה ולפרס הצילום בתחרות של הפורום הדוקומנטרי 2020. הסרט מוקרן בסינמטקים ובמועדוני תרבות וזכה לביקורות נלהבות בעיתונות ומהקהל.

אילן יגודה - יוצר דוקומנטרי, במאי ומפיק. בוגר בית ספר לאומנות הבמה והקולנוע "בית צבי", מלמד ומנחה סדנאות במכללות ובתי ספר לקולנוע רבים ברחבי הארץ.  זוכה "פרס אמנות הקולנוע" מטעם משרד התרבות -  2012. סרטיו הוקרנו וזכו בפרסים בפסטיבלים בארץ ובעולם.

בין סרטיו:

גשם 1949 – דוקומנטרי. פליטי השואה שהקימו את קיבוץ מגידו ופליטי הכפר הערבי לג'ון שהיה שם קודם, כולם קשורים לאותה פיסת מולדת. 1998. חסד -  דוקומנטרי. הסרט מלווה שישה מקרים, שש משפחות, שישה תהליכים של פרידה מהחיים בהוספיס. המוות כפרידה, כסיכום, כתמצית, ובעיקר המוות לנשארים מאחור. הוקרן בפסטיבל דוקאביב שם זכה בפרס העריכה. הוקרן בפסטיבלים חשובים בעולם: הוטדוקס, קנדה. וויז'ונס דה ריל, ניון, שווייץ. נבחר לייצג את ישראל באינפוט העולמי שנערך בטייוואן. הופק בתמיכת קרן רבינוביץ' והוקרן בערוץ 8. 2005. הפקה ובימוי.  שכונה – דוקומנטרי. סיפורן של ארבע נשים שעלו מתימן וגרות בשכנות זו לזו, למעלה  מחמישים שנה, ושל השכונה הקטנה, המסורתית והצנועה שבה הן חיות שעוברת שינוי חריף. הופק בתמיכת קרן "גשר", קרן "רבינוביץ'", "מועצת הפיס לתרבות ואמנות" וערוץ 8.  הוקרן בפסטיבל דוקאביב. 2012. מועמד לפרס הקולנוע הדוקומנטרי 2013. הפקה ובימוי. טיונינג – דוקומנטרי. בעיר הכי סואנת, בנקודה הכי סואנת, בתחנת רכבת מרכז בתל אביב, מוצב פסנתר כנף שחור שמזמין לשבת ולנגן עליו. סביבו נוצר חלל שמאפשר לעוברי אורח לעבור למצב צבירה אחר, בו הם יכולים לשמוע את עצמם. הוקרן בפסטיבל דוקאביב, מועמד לפרס הקולנוע הדוקומנטרי 2020. הפקה ובימוי.

הפיק את הסרט "דודא" – דוקומנטרי. מסע ההתפכחות מהסם. ליווי שלושה ישראלים שיוצאים להגמל בכפרי גמילה בספרד. הוקרן בפסטיבלים רבים בעולם. 1994.

מין הביקורות: 

"תלמידי מגמת הקולנוע בתיכון אלון צפו בסרט הנפלא 'טיונינג' בבימויו של אילן יגודה. הסרט, שמתבונן בבני ובבנות האדם המתיישבים לנגן בפסנתר בתחנת רכבת בתל אביב, מצליח, בדרכו יוצאת הדופן, לתפוס את היופי, העומק והחסד הטמונים ביומיום. בתום ההקרנה התקיימה שיחה עם הבמאי. ההקרנה והשיחה אפשרה לתלמידי ותלמידות המגמה להיזכר שוב עד כמה מבט קשוב בזולת הופך אותו ואותה ליקרים עד לאין שיעור. (ערן שגיא, רכז מגמת קולנוע, י-י"ב, תיכון אלון, רמת השרון, 28.11.21)

ביקורת של שמוליק דובדבני על "טיונינג" ב- ynet

"קולנוע דוקומנטרי עוסק בהתבוננות באנושי. הוא יכול לחקור, לפענח, להתריע, לכאוב, לחגוג אך תמיד יעסוק במסתורין של החיים. תפקידו ההיסטורי כזה שלוקח אותנו להכיר עולמות רחוקים, עדיין נשאר ככזה, גם אם אותם עולמות קרובים פיזית. זהו יופיו של הסרט "טיונינג (כיוון התכווננות") של אילן יגודה שמוצג בימים אלו בסינימטק תל אביב. הרעיון פשוט לכאורה, הבמאי הציב מצלמה מול הפסנתר בתחנת סבידור בתל אביב וצילם את אלו שעצרו לנגן עליו. מתוך אותו תיעוד הוא יצר פנינה דוקומנטרית שפורשת לפנינו עולם ומלואו. בזכות התבוננות והקשבה. ללא ראיונות, ללא קריינות, רק מתוך אריגה או בעצם עריכה חכמה ועדינה של מה שקלטה המצלמה, נוצר מרקם אנושי של חברה מקומית, אלו שהרכבת היא אמצעי התעבורה שלהם. התחנה היא צומת דרכים, הפסנתר נותן אתנחתא, רגע של רוחניות בין הכאן ושם. ההתבוננות מאפשרת לי הצופה לדמיין את חייהם, לחשוב על הזמן בו למדו לנגן, על התקוות, החלומות והאימון שהושקעו בחינוכם, וגם אם לא עשו מזה קריירה, הזיקה נותרה. מציאות של תרבות . קולנוע פיוטי שמעביר חוויה ללא מילים הוא בעיני גולת הכותרת של אמנות התיעוד. "טיונינג" הוא מהסרטים היותר יפים ומרגשים בסוגה זו. ממליצה לכם מאד להזמין כרטיס ולצפות בו על מסך גדול." (תמר ירון)

"ראינו הערב סרט נפלא נפלא נפלא. ואני ממליצה באהבה לכל אחד מאתנו לראות אותו. "טיונינג" (כיוון, התכוונות) של אילן יגודה. סרט תיעודי פיוטי, פשוט לכאורה. מתוך היום־יום ההומה (תחנת רכבת סבידור מרכז. בתל-אביב) סרט על רוח האדם. (אינני מכירה את הבמאי. שעה לפני תחילת הסרט למדתי על ההקרנה שלו). ראינו בסינמטק ירושלים. יש גם בסינמטק תל-אביב. והלוואי שבעוד מקומות. והלוואי שכל נער ונערה בישראל יצפו בו. ומה שנלמד שם ידבק בהם לעולם." (מורן שוב רבשוב)

"סרטו של אילן יגודה "טיונינג" הוא מתנה מרגשת לכל מי שכבוד בני ובנות אדם יקרים לו/ה. משב רוח מרענן במציאות מכבידה וצינית. פשוט נפלא". (אוקי מרושק)

עמוד הפייסבוק של הסרט

הסרט "טיונינג" יכול לשמש בסיס לדיון במספר נושאים: קולנוע דוקומנטרי מול קולנוע עלילתי, סוגים של קולנוע דוקומנטרי - קולנוע פואטי, סרטי התבוננות, תפקידו של היוצר בקולנוע דוקומנטרי אישי, תהליך היצירה של סרט דוקומנטרי,  אמנות במרחב הציבורי ומה היא מאפשרת, סטריאוטיפים בחברה הישראלית ושבירת סטריאוטיפים באמצעות קולנוע דוקומנטרי. 

שימו לב - המלצות אלו הן מטעם המפיק או האמן המציעים את הפעילות.

yagodailan@gmail.com