מתאבל ללא קץ

תחום: תיאטרון
תת-תחום: מופע תאטרון
משך זמן המופע: 120
סגנון:
שם הרכב:
סיווג:
שם המפיק: תאטרון הקאמרי
קהל יעד: יא - יב
כמות קהל מקסימלית: 500
הסעה: הסעה לא כלולה במחיר
סוגות נוספות
נושאים נוספים
תאריך הצטרפות לסל 02/11/2021

בחדר הילדים שבארמון, מאבד המלך את בנו במחלה. שורת רופאים, יועצים ומומחים מטעם עצמם נזעקים להציל את המצב. אלא שאז, כשהכל נראה אבוד ועל פי מיטב המסורת החנוך לוינית - המחזה הולך למקומות מפתיעים במחוזות הנפש ותעתועי הדמיון. חוויה שאין דומה לה, שעם זאת כל-כך קשורה לחיינו היום יומיים. חנוך לוין כינה את המחזה "קומדיה בכיינית", אבל אולי יותר הולם לקרוא לו קומדיה טרגית, ואולי פשוט טרגדיה אנושית, שבה לוין מערבב, כדרכו, את הטרגי עם הקומי, את הנורא-משֵ ׂאת עם היומיומי, והבנאלי.





חנוך לוין // מחזאי חנוך לוין נולד בתל אביב ב-18 בדצמבר 1943 ,ונפטר ממחלת הסרטן ב-18 באוגוסט 1999 . לוין היה מחזאי, במאי, משורר וסופר, כתב מחזות, מערכונים, פזמונים, סיפורים ושירה; את מרבית מחזותיו ביים בעצמו. ביצירתו הבימתית כבמאי וכמחזאי, הוא פיתח שפה דרמטית ותיאטרונית ייחודית, שנוצרה תוך שלוב בין הטקסט הפיוטי שכתב לבין הדימויים שעיצב עם השחקנים ומעצבי התפאורה, התלבושות והתאורה, המוסיקאי והכוריאוגרף. הצגותיו התאפיינו ביכולתו לשלב בין עבודתם של יוצרים שונים, והיו תמיד חגיגה של מלים ושל דימויים חזותיים, המבוססת על אהבה רבה לתיאטרון ולכל הלוקחים חלק בהצגה. לא רצוי להסמיך נסיבות ביוגרפיות מסוימות ליצירה ענפה, רבגונית וייחודית כל כך כשל לוין, אך ניתן בכל זאת לאבחן נושאים מסויימים, תבניות ונטיות אמנותיות המאפינות את יצירתו, וכן צרכים, דחפים ותשוקות שבאמצעותם ארג לוין האמן את יצירתו ואת חייו. מבחינת האווירה והתרבות שאפפו את לוין, ניתן למפות צמתים בין כמה עולמות מורכבים. לוין הוא בן למשפחה דתית, נצר לרבנים ידועים מחסידות פולין. השכלתו הראשונה הייתה דתית, תחילה בבית הספר היסודי דתי "יעבץ", ואחר כך בבית הספר התיכון הדתי "צייטלין". הוא גדל בשכונת עוני ליד התחנה המרכזית הישנה של תל אביב, ובה עברו עליו ילדותו ובגרותו. בגיל שתים עשרה וחצי התייתם מאביו, ונאלץ לאחר מכן לעזוב את בית הספר כדי לעזור לאמו לפרנסתם. את לימודיו בבית ספר תיכון השלים תוך עבודה כנער שליח. לוין התבגר בישראל של שנות השישים, בחברה שהתאפיינה בהבדלים חריפים בין ילידי הארץ לבין עולים חדשים, בין עשירים לעניים, בין מזרחיים לאשכנזים ובין יהודים לערבים. הבדלים אלה הלכו והתעצמו לאחר מלחמת ששת הימים, בתקופה שהחל פרסומו של חנוך לוין כמחזאי. החיבור בין עולם הילדות ועולם הנערות והבגרות של לוין הוא ללא ספק תרכובת ייחודית של תרבות ישראלית תל אביבית, שבתוכה צמח ולמענה יצר. לוין החל את דרכו כסאטיריקן.

בתקופת לימודיו באוניברסיטת תל אביב (1967-1964) פורסמו בעיתון הסטודנטים סאטירות מפרי עטו. גם מחזותיו הראשונים היו סאטירות פוליטיות, ביקורת נוקבות על שכרון הניצחון שאחז בחברה היהודית בארץ לאחר מלחמת ששת הימים. לוין לעג לדפוסי הרהב של החברה הישראלית והוקיע אותם. ברבים מכתביו מצויה ראייה נבואית ממש על התוצאות הטרגיות שהכיבוש עלול לגרור, ואכן גרר. באוגוסט 1968 הוצגה התכנית הסאטירית את ואני והמלחמה הבאה שביימה עדנה שביט, ובמרץ 1969 התכנית קטשופ שביים דוד לוין, אחיו. תהילתו של לוין (בעיני מעטים, אז) באה לו בעקבות הסערה הציבורית שליוותה את מלכת אמבטיה שהוצגה בתיאטרון הקאמרי באפריל 1970 ,בבימויו של דוד לוין. ההצגה הורדה מהבמה לאחר 19 הופעות בלחץ הקהל. במקביל להצגות הסאטירה הפוליטית, ולמעשה כתחילתו של סוג דרמטי נוסף שלוין פיתח, הוצג ב 1969 המחזה סולומון גריפ בבימויו של הלל נאמן, בתיאטרון הפתוח. סולומון גריפ היה ראשון לסדרת קומדיות המתמקדות בתשוקותיהם ובסבלותיהם של דמויות עגמומיות, במסגרת החברתית של זוג או משפחה, בשיכון או בשכונה עירונית זו או אחרת.

אך חפץ (תיאטרון חיפה, 1972) למשל, הוא מחזה הניתן הן לפירוש חברתי-ישראלי בהיות פוגרא, דמות מובילה ביצירה, בת 24 כגילה של מדינת ישראל אז, והן כמחזה קיומי על השפלות הדדיות. עוד מחזות מסוג זה הם יעקובי ולידנטל (הקאמרי, 1972) נעורי ורדל'ה (הקאמרי, 1974) קרום (הקאמרי 1975) פופר (הקאמרי 1976) סוחרי גומי (הקאמרי 1978) אורזי מזוודות (הקאמרי 1983) מלאכת החיים (תיאטרון הבימה 1989) המתלבט (הקאמרי 1990) הופס והופלה (הקאמרי 1991) האישה המופלאה שבתוכנו (תיאטרון החאן 1994) והזונה מאוהיו (הקאמרי 1996) ב-1979, עם הצגת הוצאה להורג בתיאטרון הקאמרי, הסתמן כיוון חדש במחזאות של לוין - המחזות המיתולוגיים. מחזות אלה מבוססים על מיתוסים מרכזיים בתרבות המערב, כמו ייסורי איוב (הקאמרי 1981) הזונה הגדולה מבבל (הקאמרי 1982)הילד חולם (הבימה 1993) פעורי פה (הקאמרי 1995) כריתת ראש (הבימה, 1996) חלק מהמחזות התבססו על קריאות חדשות של הטרגדיה היוונית, בעיקר של אוריפידס. למשל: הנשים האבודות מטרויה (הקאמרי, 1984) כולם רוצים לחיות (הקאמרי, 1985) והבכיינים, קריאה חדשה של אגממנון של אייסכילוס, והמחזה האחרון שלוין כתב לפני מותו. במחזות אלה מפתח לוין דיאלוג עם הסמלים העיקריים ועם תבניות היסוד של התרבות המערבית, תוך ניסיון לכתוב טרגדיה מודרנית ולעצב מחדש את הסבל האנושי באופן דרמטי. דוגמה חשובה לסוג זה של דרמה המתמקדת בסבל הוא המחזה אשכבה, המבוסס על שלושה סיפורים של צ'כוב, וההצגה האחרונה שלוין ביים (הקאמרי, 1999.) דרכו של לוין כבמאי החלה ביעקובי ולידנטל (הקאמרי, 1972) כשעבד עם זהרירה חריפאי, יוסף כרמון ואלברט כהן, ועם מעצבת התפאורה והתלבושות רותי דר. אחרי הצגה זו ביים לוין 21 ממחזותיו. התקשרויותיו עם יוצרים ושחקנים רבים היו לעיתים ארוכות טווח, ואיתם עיצב את שפתו הייחודית בתיאטרון. במותו השאיר אחריו לוין ירושה רוחנית-אמנותית ענפה, הכוללת 56 מחזות (חוץ מהסאטירות הפוליטיות, ומהמחזות עלו רק 33 על הבמה בחייו ) ; שני ספרי פרוזה, החולה הנצחי והאהובה ואיש עומד מאחורי אשה יושבת; שני קבצי מערכונים ופזמונים, מה אכפת לציפור והג'יגולו מקונגו, ספר שירים חיי המתים ושני ספרי ילדים מסע הדוד מקס, הילדה חיותה רואה ממותה. בשנת 1999 , השנה האחרונה לחייו, דאג להוציא לאור את כל יצירתו בהוצאה משותפת של ספרי סימן קריאה, הקיבוץ המאוחד וספרי תל אביב. כיוצר פורה, מתחרה כמות יצירתו של לוין רק באיכותה. ביקורת הספרות, הדרמה והתרבות הישראלית הכירה כבר לפני שנים רבות בסגולותיו של לוין, שהוא אחד היוצרים שזכו לשפע עצום של התיחסויות – מיעוטן שוללות ומרביתן אוהדות ביותר. לאחרונה מתפתחת גם הביקורת האקדמית, הכוללת יותר על יצירתו, אם מבחינת האמירה החברתית, ואם מבחינת לשונו המיוחדת במינה (שכונתה בין היתר "רזה", מדויקת" ו"שרירית") ובעיקר מבחינת היחס הנדיר בין אלימות מפורשת, חסרת רחמים עצמיים ובוטה, לבין עדנה אין קץ, חמלה, ואולי אפילו פן של רוחניות מזוקקת ובלתי מימסדית לחלוטין.

 

ארי פולמן // במאי יליד חיפה. במאי קולנוע וטלוויזיה ותסריטאי ישראלי. בוגר החוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב. עבודות לקולנוע: שאנן שיא - )במשותף עם אורי סיון( סרט מסע דוקומנטרי בלב תל אביב המופצצת בזמן מלחמת המפרץ, זוכה פרס וולגין פסטיבל ירושלים, זוכה פרס אופיר לסרט הדוקומנטרי הטוב של השנה. קלרה הקדושה - תסריט ובימוי )במשותף עם אורי סיון(. זוכה שישה פרסי אופיר כולל פרס הסרט ופרס הבמאי, זוכה פרס חבר השופטים פסטיבל קארלו ויוארי. מייד אין איזראל - תסריט ובימוי. סרט עלילתי זוכה שני פרסי אופיר. ואלס עם באשיר - סרט דוקומנטרי מצוייר, זוכה פרס גלובוס הזהב לסרט הזר של השנה, זוכה פרס הסזאר לסרט הזר של השנה, מועמד לאוסקר האמריקאי, זוכה שישה פרסי אופיר כולל פרס הבמאי, התסריט והסרט, ועוד 28 פרסים ברחבי העולם. כנס העתידנים - תסריט בימוי והפקה. סרט עלילתי מצוייר זוכה פרס האוסקר האירופאי לסרט האנימציה של השנה. איפה אנה פרנק - תסריט בימוי והפקה. סרט עלילתי מצוייר. טלוויזיה: בימוי כתבות לעובדה, עם אילנה דיין. החומר שממנו עשויה האהבה - תסריט בימוי והפקה. סדרה דוקומנטרית, זוכת פרס הטלוויזיה לסדרה הדוקומנטרית של השנה. בטיפול - תסריטאי. סדרת דרמה, זוכת פרס הטלוויזיה לסדרה ותסריט. פרשת השבוע - תסריטאי ראשי. סדרת דרמה, זוכת פרס הטלוויזיה לסדרת השנה.

 

אפרת בן צור // מוסיקה מקורית ושירה שחקנית ויוצרת במוסיקה הישראלית. למדה בסטודיו למשחק מיסודו של יורם לוינשטיין ובאקדמיה למחול ע"ש רובין בירושלים. בוגרת הסטודיו למשחק של ניסן נתיב. תפקידי משחק, הקאמרי: ביקור הגברת הזקנה, קפריסין, הקמצן, אישה בורחת מבשורה )קופרודוקציה הבימה הקאמרי( - על תפקידה בהצגה זו זכתה בפרס שחקנית השנה בטקס פרס התיאטרון לשנת 2016 ,תמונות מחיי נישואין )קופרודוקציה גשר והקאמרי(. גשר: עיר-סיפורי אודסה, שלוש אחיות, הנהר, מדמואזל ז'ולי, אופרה בגרוש, בשני קולות, נישואי פיגרו, שיחות לילה, שונאים. סיפור אהבה, הנסיכה איבון, יונה ונער, הדיבוק, אורסטיאה, האם. הצטרפה לתיאטרון גשר ב-1995 עם תחילת החזרות להצגה כפר, על תפקידה בהצגה זו קיבלה את פרס התיאטרון הישראלי לשחקנית המבטיחה 1996 .זוכת פרס רוזנבלום על משחקה בהצגה הנהר. כמוסיקאית, הוציאה ארבעה אלבומי סולו: צוללת, אפרת בן צור, רובין שכולו לחנים של בן צור לטקסטים של המשוררת האמריקאית אמילי דיקינסון, ועיר מרוחקת. השתתפה במיזם שרות לאה גולדברג ובפרויקט עבודה עברית 2002 ו-2008 . כתבה את המוסיקה להצגה אליס בתיאטרון גשר. השתתפה באלבומיהם של היוצרים: אביתר בנאי, אסף אמדורסקי, ערן צור ועוד. קולנוע: Israel In Made ,ביום השלישי, מוקי בוערה ועוד. טלוויזיה: הבורגנים, פרשת השבוע, תימרות עשן, המנצח. 

 

דוד פולונסקי // עיצוב תפאורה יליד 1973 ,קייב, בריה"מ. עלה ארצה ב-1981 .בוגר המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים 1977 .מאייר עצמאי בתחומים שונים, בהם: עיתונות, ספרי ילדים, טלוויזיה, קולנוע ותיאטרון. ניהול אמנותי בסרטים: ואלס עם באשיר )2008 )כנס העתידנים )2013 .)עיבוד לקומיקס של יומנה של אנה פרנק )2018 ,)אייר את ספרי הילדים לילה בלי ירח )2008 ,) הכבש הששה עשר, עשר )2010 .)מלמד איור בבצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב ובשנקר, בי“ס גבוה לעיצוב. זוכה פרס מוזיאון ישראל לאיור ספרי ילדים ע"ש בן-יצחק )2004 ,2008 ,2014 ,)פרס אופיר על עיצוב אמנותי )2008 ,)פרס Honor Eye Cinema ,ניו יורק, על עיצוב אמנותי )2008 ,)עיטור אנדרסן )2014 ,)פרס עידוד היצירה, משרד התרבות )2018 .)תערוכות קבוצתיות נבחרות: 50 שנה ל- Art Visual of School בניו יורק )1996 ,)זה הזמן, אגף הנוער של מוזיאון ישראל )2000 )ISRAILLUSTRATORS תערוכה בינלאומית נודדת מטעם משרד החוץ )2007 ,)Pictoplasma ברלין )2009)קבוצת אקטוס במוזיאון הקומיקס בבאזל, שווייץ )2011 ,)מטרופוליס מוזיאון חיפה לאמנות )2015.

 

אורנה סמורגונסקי // ייעוץ אמנותי ועיצוב תלבושות בוגרת אוניברסיטת ת"א, החוג לתיאטרון. עבודות עיצוב רבות בתיאטרון. בקאמרי: רצח, חברות הכי טובות, הורדוס, ליזיסטרטה 2000 ,הרב קמע, קופנהגן, אשה בעל בית, מילאנו, המפיקים, מותו של סוכן, יומן חוף ברייטון, כנר על הגג, היה או לא היה, תרה, ינטל, הבדלה, גטו, איחש פישר, האריסטוקרטים, סוף טוב, קברט, סטמפניו, ריצ'רד השני, ריצ'רד השלישי, רומן משפחתי, מקבת, דבר מצחיק קרה, החדר האחורי, ציד המכשפות, רומיאו ואמא, אניהו, הריון, מתאבל ללא קץ. בית ליסין: הרולד ומוד, אמנות, סילביה, שבעה, ספר הג'ונגל, ערפל, טוב, אלטלנה, תאונה, סליחות, מה עושים עם ג'ני, פלדה, נערי ההיסטוריה, מראה מעל הגשר, סוסים על כביש גהה, עובד בשביל שניים, אלה גרוסמן, ביבר הזכוכית, השחקנית, אילוף הסוררת, האורחת, לצאת מהארון, מלך, חיית מחמד; הבימה: חבילות מאמריקה, תמרה, שלוש נשים גבוהות, הדיבוק, מועדון האלמנות העליזות, המורדים )בשיתוף עם הקאמרי(. תיאטרון חיפה: הדוד מקייפטאון, אילוף הסוררת, להיות או להיות, האשה שבישלה את בעלה, אותלו, הכפיל, המיליונרית מנאפולי; מדיטק: מקס ומוריץ )בשיתוף עם האופרה(, המלאך, נחמן. עיצבה תלבושות לאופרה נבוקו בטוקיו בבימויו של עמרי ניצן, ולאחרונה לסלומה באופרה הישראלית

 

אנדריאה קונסטנזה מרטין // עיצוב תנועה נולד וגדל באיטליה שם עשה את צעדיו הראשוני במחול ובלט עכשווי. בגיל 19 עבר להתגורר במינכן, גרמניה, שם למד באקדמיה לבלט Ballet Stiftung Bosl-Heinz .ב-2004 התחיל את הקרירה המקצועית שלו כשהצטרף לתיאטרון Theater Staats Aalto Essen .ב-2006 הצטרף ללהקת המחול בת-שבע, במשך 4 שנים עבד במיזם של אוהד נהרין ושרון אייל, כמורה לגאגא וכוריאוגרף במיזם "רקדן יוצר". בשנת 2010 הצטרף לבלט Cullberg בשטוקהולם למשך שנתיים. ב-2012 הצטרף ללהקת המחול של ענבל פינטו ואבשלום פולק, שם החל ליצור חומרים משלו. כוריאוגרפיה למופעי המחול: 2013. - Torino in Happened What aaaaAAAAHHH Guilty Filthy, VOGLIA VOGLIO - 2016-2015. Tropical - 2014 void the and angles, SCARABEO - 2016. bue di Occhio., 2018 - - 2019 .ANTU Camera s’King The ,INTRO. בנובמבר 2019 נבחר על ידי מגזין TimeOut תל אביב כאחד מבין 30 האמנים המבטיחים החיים בישראל ומעצבים את התרבות העתידית של המדינה.

 

נדב ברנע // עיצוב תאורה אמן רב תחומי, מוסיקאי ומעצב תאורה וסאונד לעבודות במה וטלוויזיה. כמעצב תאורה בכיר עיצב עשרות עבודות מחול, תיאטרון ומופעי מוזיקה במוסדות הגדולים בישראל. עבודות נבחרות: תיאטרון, הקאמרי: תמונות מחיי נישואין, אל נקמות, מעשייה מגונה, קן הקוקיה, חולה אהבה בשיכון ג', לא לריב. גשר: אליס, נופל מחוץ לזמן, אבות ובנים. הבימה: תמונתו של דוריאן גריי ועוד. מוזיקה: רועי דהן, סאן טיילור, אפרת בן צור, ערן צור ועוד. מחול - בפסטיבל ״הרמת מסך״: 2016-2015 ,צלמ מאת תמר בורר, סווריה מאת אורלי פורטל, interview-makom מאת עידן שרעבי ועוד. כמעצב סאונד ומוסיקאי כתב פסקול לעשרות עבודות מחול, תיאטרון וקולנוע )תיאטרון תמונע, הזירה הבינתחומית, פסטיבל זירת מחול, פסטיבל אינטימדאנס, ערוץ 8 ,דוקאביב ועוד(. ב-2015 ביצע את שיר הסיום בסדרתו של תומר הימן משפחות. ב-2017 שיתף פעולה כיועץ מוסיקלי לאוהד נהרין בעבודתו ונצואלה עבור להקת ״בת שבע״. ככותב ומבצע: הוציא את אלבום הבכורה שלו על החיים ועל המוות בהוצאת ״הייפידאלטי״ בשנת 2014 .האלבום זכה לביקורות חמות ולהשמעות רבות בתחנות הרדיו השונות. בשלוש השנים האחרונות החל להציג עבודות אינסטליישן של אור וסאונד, בין היתר, בתערוכות: צנזורה, האמנות לשרוד, הפגנה, בחלל AZA13 ביפו. במסגרת פסטיבל עכו 2016 העלה את עבודת הביכורים שלו לתיאטרון: AM'PA - יצירה לחלל תיאטרוני העושה שימוש באור, סאונד ווידאו ללא שחקנים על הבמה. העבודה )בהשתתפות המוסיקאי ערן צור, השחקן דורון תבורי, השחקנית אורה מאירסון והמשורר אלי אליהו( זכתה לביקורות נלהבות והיא ממשיכה להופיע בישראל ובחו״ל. 

שימו לב - המלצות אלו הן מטעם המפיק או האמן המציעים את הפעילות.
תאטרון הקאמרי
03-6060903 אורטל מרציאנו(052-5909896)

ortalm@cameri.co.il

תל-אביב, שאול המלך 19

סל תרבות ארצי הוא תוכנית חינוכית האחראית על חשיפת תלמידי ישראל לתרבות ואמנות כחלק ממערכת החינוך הפורמאלי.

תוכנית סל תרבות ארצי מקנה לתלמידים מגיל הגן ועד י"ב, כלים לצפייה מודעת ובעלת משמעות בששת תחומי האמנות – תיאטרון, מחול, מוזיקה, קולנוע, ספרות ואמנות פלסטית.

 התוכנית משותפת למשרד החינוך, לחברה למתנ"סים ולרשויות המקומיות.

התוכנית פועלת החל משנת 1987.