על היוצרות
Black Box היא קבוצת תאטרון המורכבת מנשים בהובלתה של הבמאית יעל סלור . הקבוצה פועלת באופן עצמאי במטרה ליצור שינוי חברתי דרך מדיום הבמה.
אנו פועלות ליצירת מופעים הנוקטים עמדה ביחס למציאות מתוך אמונה בכוחו מעורר ההשראה של מעשה היצירה בקידום החברה על כלל רכיביה ורבדיה.
עיקר עניינינו הוא קריאת תיגר על נראטיבים מקומיים ואוניברסאליים וסיפורים בוני חברה - אלו מתקפים ומגבים את הסדר החברתי הקיים ומנציחים את מוחלשותן של שכבות מודרות. באמצעות זיהוי הנחות הנתפסות כמובנות מאליהן וחשיפת המסתתר מתחת לגלוי והטריוויאלי, אנו קוראות לצופים, נשים וגברים כאחד, להשתחרר מתפיסות מגבילות ולסלול דרך להבנות עצמאיות, שלהן, השפעה מכרעת ביצירת שינויים חברתיים.
התוכן והשפה הבימתית שלובים באמירה אחת ומתבטאים בגישה המערערת על מעמדו של הטקסט הכתוב כבסיס דומיננטי למופע בימתי. הענקת חשיבות זהה לשלל מרכיבי המדיום: מוסיקה, תנועה, תאורה, פעולה, יוצרת מופע שהוא מעבר למילים, שופע גירויים, דינאמי, מושפע מקצב החיים המהיר ומדבר אל הקהל בשפה עכשווית.
זוהי הזמנה למסע בטריטוריה לא סלולה, לחוויה מחוץ לקופסא - על הסכנה והריגוש הכרוכים בכך.
מין הביקורות
"הצגה מדהימה ומעוררת מחשבה ורגש, מומלצת בחום!! הילדים נהנו ואנחנו אפילו יותר"
"הצגה מלאת עומק, מדברת בשפה מעולמם של הילדים, עם תכנים עמוקים מלאי תובנות, שגם לאחר סיומה, התפתחה לשיחה משפחתית מרתקת"
"בן 6 נהנה מאד וגם אמא שלו . חזרנו הביתה עם דיון מבורך על פחדים ואומץ לב"
"מהפנט מרתק ועם מלא מסרים מדהימים לילדים ולהורים"
"חשיבה על ילדים כאנשים חכמים שאפשר לתת להם לא רק גוד טיים אלא גם ואולי בעיקר חומר למחשבה"
העלילה והקונפליקט הדרמטי
זהו סיפור על הנסיכה אלתיאה, החיה בממלכה מבוצרת בחומה המגנה עליה מפני דרקון איום. יום אחד, בעקבות מתקפת דרקון, נופל הנסיך שלה, אדם, מחוץ לחומה ונעלם. בצעד אמיץ, אלתיאה מחליטה לצאת להצילו. בעולם שמעבר לחומה היא מגלה סוד אפל.
המיתוס הקדום מספר ש:" לפני שנים רבות רוחו המשתוללת של דרקון אימתני נכלאה בפסל גדול, עד שיום אחד שריפה השתוללה ושאגה מחרישת אוזניים פילחה את האוויר. רוחו של הדרקון ריחפה שנית. מתוך מסך עשן הגיח פסל צעיר ומוכשר שהציע לבנות חומה אדירה, הציל את כולם והוכתר להיות המלך האהוב. כך מאז ועז היום שואג הדרקון בזעם והחומה חזקה מטפסת עולה עם שירת בנאים תהדהד בקולה" (מתוך שיר הפתיחה של ההצגה)
הפסל הצעיר מסיפור המיתוס הלא הוא אביה של הנסיכה אלתיאה החיה באותה ממלכה מבוצרת חומה . בעוד בני הממלכה מאמינים כי נגזר עליהם לעבוד כל חייהם בבניית החומה וכי איומו של הדרקון הוא מציאות בלתי הפיכה, אלתיאה מאמינה כי יום יבוא והיא תפיל את החומה ותנצח את הדרקון. היא מחכה לרגע בו תהיה מלכה, תירש את הכתר ותוביל את העם אל עבר חיים משוחררים, נטולי פחד. היא מתאמנת יומם וליל לטקס ההכתרה יחד עם אדם החבר שלה- פועל חומה המשתייך לקבוצת הבנאים. אדם מנסה בכל כוחו להשתלב ולהיות בנאי מצטיין אך הוא מתקשה משום שיש לו מגבלה אחת עליה אף אחד לא יודע והיא – פחד גבהים.
בטקס ההכתרה יוחלט מי יהיה היורש של הממלכה. המלך מעוניים להכתיר את בתו אלתיאה, הוא סבור כי היא היורשת המתאימה, אך אראגון הלא הוא יועצו של המלך מעוניין אף הוא לזכות בכתר והוא יעשה הכל על מנת להוכיח כי אלתיאה אינה מתאימה.
מספר ימים לפני טקס ההכתרה המיוחל בו יוכרז היורש או היורשת, פורצת מתקפת דרקון ואדם שהיה גבוה על החומה, נבהל, קיבל סחרחורת ונפל. בצעד אמיץ אלתיאה מחליטה לצאת להצילו.
קונטקסט
המחזה בתקופה של התעוררות ומודעות חברתית למעמדן ומצבן של נשים ששטפה את העולם. ההוא נכתב על מנת לשבור את מיתוס הנסיכה הפאסיבית הזקוקה להצלה שעליו גדלו דורות של גברים ונשים, סיפורי אגדות שהכתיבו חלוקה מאוד ברורה של תפקידים יחסי כוחות ומערך ציפיות. הנסיכה וסוד הדרקון מציגה מודל של נסיכה חדשה הקוראת תיגר על דימוי הנסיכה הישן המנציח את חולשתה ומעניק מודל חדש של העצמה שיעזור לילדות (וילדים) להגשים את מי שהם רוצים להיות ללא הסללה מוגדרת מראש.
שבירת התבנית המוכרת מתבטא לא רק בחלוקת התפקידים המסורתית אלא בטוויסטים עלילתיים נוספים במחזה – אלתיאה מגלה כי מחוץ לחומה אין דרקון וכי סיפור המיתוס המפורסם אינו אמת מוחלטת כי אם פרשנות של אירועים היסטוריים שהתקבעו בידי ההמון.
נרטיב זה הוא ביטוי של מגמה חברתית שמאפיינת את הלך הרוח של התקופה בו הרגשות והאינטואיציה תופסים את מקומם של ההיגיון הקר והמחושב, הייחודי והאותנטי מקבל חשיבות על פני הקונפורמיזם, המסגרות הנוקשות מתגמשות, בני האדם מחפשים משמעות נוספת לחייהם. בעידן זה של שינויים תודעתיים בא המחזה בראש ובראשונה לעודד את הצופים לחשוב באופן עצמאי,להקשיב לקולם הייחודי ולהיות מונעים ממנו וללא מפחד מתוך הבנה כי הגשמת ה"אני" תאפשר להשפיע על אחרים שגם יגשימו את עצמם.
הסגנון הז'אנר
העבודה מאופיינת בקצב ותנועתיות. כל העבודה מכוארגרפת, גם סצנות הבנויות מדיאלוגים כפופות לתנועה משורטטת ומדודה, טיימינג מוגדר מראש. הבימוי המתוזמר הוא צורת תקשורת עם הקהל שאינה מילולית: על הבמה נוצר תדר שעובר לצופה , עוקף את ה"שכל" ופונה לחושים ולאינטואיציה, הוא מאלץ אותו להיות בנוכחות מלאה ובריכוז מוחלטים על מנת להיות בערנות לקבלת המסרים הטמונים במחזה.
יוצרת המופע והבמאית יעל סלור הושפעה מאוד מיוצרי מחול ישרלאיים ובינלאומיים כגון אוהד נהרין, ענבל פינטו,מאגי מארן, פינה באוש, DV8. סגנון הבימוי שלה הנו מדוקדק, מוקפד עם ירידה משמעותית לפרטים וטיפול יסודי בכל רגע ורגע.
העיבוד הבימתי-
המחזה החל כעיבוד לספרו של רוברט מאנץ' "הנסיכה שלשבה שקית נייר" שנכתב ב 1983 המספר את סיפורה של הנסיכה אליזבת שיצאה להציל את הנסיך שלה שנחטף בידי דרקון. בתהליך העיבוד שנמשך למעלה משנתיים הורחב הסיפור המקורי ונוצרו בו שינויים משמעותיים בעלילה עד כדי התרחקות מוחלטת מן המקור והוא קיבל את שמו: הנסיכה וסוד הדרקון.
תפאורה: מאופיינת בכמה ריקה, המקומות מקבלים את תוקפם באמצעות אלמנטים הנכנסים ויוצאים מהבמה (אבנים, מריצות, דגלים ועליהם סמל הממלכה). הדינמיות והניידות של האלמנטים מאפשרים משחק עם מקומות ואינם מגבילים את הבימוי אלא מעניקים לו חופש. משום שהבמה כמעט ריקה הייצוגים של המקומות מופשטים ודורשים מהצופה להפעיל את הדמיון. ההפשטה נועדה ליצור סמליות והחוסר ספציפיות מגרה את עולמו הפנימי של הצופה שמשלים את הפרטים מתוכו.
תלבושות: במחזה תמות משמעותיות של קריאת תיגר וערעור על נרטיבים קיימים על ייצוגים קלאסיים ומוכרים של דמויות (נסיכה, נסיך וכו),ערעור על המיתוסים עליהם גדלנו. קריאת התיגר, ויצירה של תבניות חדשות מתבטאת גם בעיצוב התלבושות ובאיפיון של בני המלוכה: הלבוש של הנסיכה אלתיאה – השמלה שלה שאינה וורודה ומתנפנפת, השיער פרוע, האופי החזק והלא מתנצל של הדמות שוברים את הדפוסים הישנים וגם כאן מבקשים מהקהל לשבור לעצמם את הדימויים והתבניות שיש להם בראש.
התלבושות קיבלו השראה ממגוון סגנונות החל מלבוש במאה ה 17 ועד לבוש בשנות ה 60 ו ה 70. הם עברו פירוק הפשטה עד שקיבלו ייצוג של בגד מלוכה באינטרפרטציה עכשווית. הבמה והתלבושות מאופיינים במונוכרומטיות. בניגוד להצגות צבעוניות, מקושטות ואפילו לעיתים מצועצעות המושכות את הפוקוס של הצופה ממנו החוצה, המונוכרומטיות, הצבעים הסולידיים מאפשרים לצופה התכנסות פנימה, התחברות והתבוננות עמוקה לתוך עצמו.
מוסיקה: מוסיקה מקורית שנכתבה על ידי המוזיקאית דנה אייזן, יוצרת את העולם, מעניקה נפח, מפעילה רגש אצל הצופים. משום שהסיפור יכול להתרחש בכל מקום והתפאורה מופשטת ועל כן אוניברסאלית , המוסיקה מעניקה מימד משמעותי על מנת להשלים לנו את התמונה אך באופן שישאיר מקום לפרשנות אישית.
תאורה: כמו התפאורה, התאורה היא אמצעי המשרת את הסיפור ועוזר לו לצאת החוצה במסגרת המדיום. אין "קישוטים" מיותרים. אין מקום למה שאינו חיוני להעברת הסיפור, הרגשות של הדמויות, המסר של ההצגה. התאורה עוזרת לעורר רגש בקהל ולייצר מקומות (בחוץ במסע, במפגש עם הדרקון) היא עוזרת לחלק את הבמה ולאפשר לכמה סצנות להתרחש במקביל.
נושאים:
קבלת המציאות כפי שהיא אל מול יצירת מציאות
אמונה בחזון
התנהלות מתוך פחד אל מול התנהלות מתוך אמונה בעצמי
הקשבה לקול הפנימי והליכה אחריו גם אם הוא נוגד את דעת הרוב
טיפוח חשיבה ביקורתית ועצמאית