הרצאה: ייצוג השואה בקולנוע העלילתי
מרצים: אמיר וולף, יורם שפירא
מיועד לכתות י' - י"ב
משך ההרצאה כשעה
"לכתוב שירה אחרי אושוויץ זאת ברבריות", ציטוט מפורסם זה הנחה במשך שנים רבות את הקולנוע העלילתי ומנע ממנו עיסוק אמיתי במאורעות השואה,
אך ככל שחלפו השנים ניסה הקולנוע שוב ושוב את כוחו בייצוג מה שהוגדר מראש "בלתי ניתן לייצוג".
בהרצאה נסקור כמה מהסרטים הבולטים בנושא וננסה להבין כיצד ניסה כל במאי להתמודד עם השואה.
מדוע צילם שפילברג את רשימת שינדלר בשחור לבן? וכיצד השפיעה הביוגרפיה הפרטית של רומן פולנסקי על ההחלטות שלקח בבואו לביים את הפסנתרן?
נבחן סרטים שהתייחסו לנושא הכואב בהומור כגון החיים יפים, ועד לסרטים שיצרו מציאות דמיונית לחלוטין כגון ממזרים חסרי כבוד (קוונטין טרנטינו).
הקרנת קטעים מתוך: החיים יפים, רשימת שינדלר, שואה, פיצה באושוויץ
קטעים נוספים (מותאם קהל) מתוך: ניצחון הרצון, בגלל המלחמה ההיא, הנפילה
הצעות לסרטים: רשימת שינדלר, נקודת איסוף, התנגדות, ללא גורל, הזייפנים, הדיקטטור הגדול, סוד, המטרו האחרון, המסע של פאני
אמיר י. וולף
יליד 22.6.1980.
בוגר תיכון אלון ברמת השרון- מגמת תיאטרון.
למד קולנוע באוניברסיטת תל אביב במגמת הפקה.
במהלך לימודיו באוניברסיטה כתב וביים את סרט הגמר שלו – "עבר, הווה, לילה". הסרט הוצג בפסטיבל חיפה ובפסטיבלים שונים בעולם.
כשחקן, השתתף בסרטו של דובר קוסאשווילי, "מתנה משמיים", בתפקיד גוצ'ה וב"סרוגייט", סרטה של טלי שלום עזר, בתפקיד אילי. משחק בתפקיד רגב בסדרה "המשרד".
ביים בתיאטרון גשר את ההצגותI love you" לנצח, אבל..." (ג'ו דיפייטרו) ו"החיים בשלוש גרסאות" (יסמינה רזה), הצגה אשר כחלק ממנה, המערכה השנייה בוימה כסרט קולנוע באורך 25 דק', המוקרן על הבמה.
לימד משחק מול מצלמה בבית הספר לאומנויות הבמה של סופי מוסקוביץ' וביים שם את ההצגות "סיפור גן חיות" (אדוארד אולבי), "חשמלית ושמה תשוקה" (טנסי ויליאמס), "מסיבת יום הולדת" (הרולד פינטר), "הדב" (צ'כוב).
ריכז את מגמת הקולנוע בתיכון אורט פרקאוף באור יהודה.
לימד קולנוע בתיכון מקיף יהוד.
משנת 2006, מלמד קולנוע בתיכון עירוני א' בתל אביב.
מרצה על קולנוע במסגרות ובסינמטקים שונים בארץ.
2014 - בימוי וכתיבת הפיצ'ר "ציפורי חול" בהפקת טופיה תקשורת.
יורם שפירא
ניסיון עבודה בהרצאות והוראה:
2001 - עכשיו: מקים ומנהל מגמת קולנוע בתיכון "תלמה ילין". מורה למקצועות העיוניים, בימוי, תסריטאות, חונכות סרטים תיעודיים ועלילתיים. מהמגמות המובילות בישראל, המפיקה פרויקטים ברמה מקצועית. סרטי המגמה זכו בעשרות פרסים בפסטיבלים שונים. עבודתי מערבת מיון וחניכת עשרות תסריטים מידי שנה.
1991 - עכשיו: מרצה לקולנוע במסגרות שונות; ביניהן סל תרבות ארצי, "אסכולות" של האוניברסיטה הפתוחה, "קתדרה", ימי קולנוע בסינמטקים של חולון, הרצליה ות"א, בתי קולנוע לב, ועוד.
2004 - 2008: מרצה במכללת "ספיר".
1998 - 2005: מורה במגמת קולנוע בתיכון "בליך". מנחה סרטי גמר לבגרות, מורה לקולנוע עיוני, בימוי והפקה, תסריטאות.
1991 - 1999: מורה לקולנוע ומקים מגמה מעשית בתיכון "פרקאוף" באור-יהודה. הוראה במקצועות: הפקה, בימוי, תסריטאות, וקולנוע עיוני.
1994 - 1997: רכז טלוויזיה קהילתית באור-יהודה, ומדריך מקצועי של נוער ומבוגרים. הפרוייקט כלל הפקת כ- 20 תוכניות טלוויזיה של כחצי שעה, ושידורן בערוץ הקהילתי.
1994 – 1997: מרצה במכללה להוראת טכנולוגיה, תל-אביב. סדנה מעשית להפקת כתבת טלוויזיה.
ניסיון עבודה בבימוי הפקה ותסריטאות:
2009 - "על פי תהום" – תסריט לסרט באורך מלא, בפיתוח.
2003 - "רולרבליידס" - תסריט ובימוי. פרוייקט גמר לתואר שני MFA באוניברסיטת ת"א.
סרט עלילתי של חצי שעה. התסריט והסרט נחנכו ע"י: שבי גביזון, איתן גרין, רם לוי ומיכל אביעד. הסרט הוקרן פעמיים בסינמטק ת"א.
2002 - "חלב של אמא" – ניהול הפקה. סרט הדרכה להנקה. (הפצה בחנויות ע"י חברת 'הד-ארצי')
2002 - "שירה בבית כנסת" – תסריט ובימוי. סרט ניסיוני.
2001 - "ארוחת בוקר" – תסריט בימוי והפקה. סרט דוקומנטרי.
1996 - "העתיד כבר כאן" - תסריט בימוי והפקה. סרט תדמית לקריית החינוך "פרקאוף".
1994-1997: הפקת כ- 20 תכניות טלוויזיה קהילתית באור יהודה ושידורן בערוצי זהב.
1994 - "אור יהודה בת 40" תסריט בימוי והפקה של סרט תדמית ליום העצמאות לעיר אור-יהודה.
השכלה
2000 - 2003: בוגר תואר שני מעשי בקולנוע (MFA) במגמת בימוי והפקה, בחוג לקולנוע, אוניברסיטת ת"א.
1986- 1989: "בוגר אוניברסיטה" (BA) בחוגים לקולנוע-וטלוויזיה ופסיכולוגיה, אוניברסיטת תל-אביב.
פעילות הכנה לצפייה
במפגש נעמוד על הבעייתיות הקיימת בהתייחסות לנושא השואה בקולנוע.
כמעט כל סרט שעוסק בשואה מעורר ביקורת ומואשם בכישלון בהתמודדות עם הנושא הגדול והמורכב, בגרימה לזילות השואה, ולעתים אף בהכחשת השואה.
במפגש נעמוד על חשיבות זיכרון השואה בישראל ובעולם ועל הבעייתיות בייצוגיו הקולנועיים, תוך ניתוח סגנונות קולנועיים שונים, והשימושים השונים בשפה הקולנועית.
נקודות לדיון:
* באילו צורות עוסקים בישראל בשואה?
(יום השואה, מוזיאונים, לימודי היסטוריה, מחקר, איסוף עדויות, מסעות לפולין)
* מדוע חשוב לעסוק בזיכרון השואה?
* מה ההבדל בין לימוד השואה בשיעור היסטוריה לבין קריאת ספר, צפייה בהצגה או סרט על השואה?
* האם יש חשיבות לשימור זיכרון השואה בעולם (או רק בישראל)?
* מה זה "הכחשת שואה"?
* מה מטרת המסעות לפולין? מה דעתכם על חשיבות מסעות אלו?