אשמה

זוכת פרס 'ההצגה הטובה ביותר' לתיאטרונטו 2023

מונודרמה מטלטלת המבוססת על סיפורו האישי והמורכב של המחזאי. 

רות מגלה בסמוך ליום הולדתו ה- 18 של בנה, אורי, שהוא נעלם. 
היא יוצאת למסע חיפוש אחריו דרך המקומות בהם הוא היה לאחרונה.
דרך עיניה של רות, אנחנו לומדים להכיר את עולמם וסיפורם של אם ובנה. 

ההצגה חושפת את המקום שבו אמהות היא לא רק אהבה אינסופית – אלא גם מורכבות, אשמה, בדידות, והניסיון להיות מספיק טובה בעולם שמציב סטנדרטים בלתי אפשריים.

"אשמה" מאפשרת לבני נוער לראות את הדמות ההורית בעיניים אחרות, אנושיות, חומלות.
הצגה כנה ומטלטלת שמעודדת שיח בכיתה על יחסים בין הורים לילדים, אחריות, זהות אישית וחמלה,
ועל היכולת ליצור מתוך כאב וסיפור אישי.

כריסטופר חביב - מחזאי
מפיק תיאטרון ובוגר תאר ראשון בבימוי והוראת תיאטרון בסמינר הקיבוצים.
כותב המחזות "אשמה"- זוכת תיאטרונטו 2023,  "איך קוראים לשלום"- תיאטרון יפו,  "נקסט"- סמינר הקיבוצים.

מירב לחמן - במאית
מורה לתיאטרון בתיכון "בליך", בוגרת תואר ראשון בבימוי והוראת תיאטרון בסמינר הקיבוצים, וכיום סטודנטית לתואר שני בתכנית הבינתחומית באמנויות, אוניברסיטת ת"א.

ביימה את ההצגות "מראה מעל הגשר"- בית הספר למשחק "גודמן", "אורזי המזוודות"- נוער הבימה.

יעל וקשטיין - שחקנית
בוגרת הסטודיו למשחק "יורם לוינשטיין" מחזור 2011. שחקנית בתיאטרון בית לסין, השתתפה בין היתר בהצגות "סיפור אהבה", "אנטיגונה" ו"המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה". בטלוויזיה בסדרה "ריקוד האש". 

כיצד אפשר לכתוב מתוך סיפור מורכב / מתוך פצעים - כיצד אפשר לתעל כאב ליצירה? 

שאלות לדיון בכיתה – כתיבה מתוך סיפור אישי מורכב

חשיבה על תהליך הכתיבה:

1. למה לדעתכם אדם בוחר לכתוב על סיפור אישי – במיוחד כשהוא טעון או כואב?

2. מה היתרונות ומה הסיכונים בכתיבה מתוך חוויה אישית?

3. האם לדעתכם הכתיבה בהצגה שומרת על מרחק רגשי, או דווקא חושפת פצעים פתוחים? מה הרושם שזה יוצר כצופים?

נקודת המבט:

1. ההצגה כתובה מנקודת מבטה של האם – אבל נוצרה ע"י מי שגילם את דמות הבן.
   איך מרגישים כשמישהו כותב דמות של ההורה שלו? איזה קונפליקט זה עלול לעורר?

2. האם אפשר לדעתכם להבין באמת את הצד של ההורה רק אחרי גיל מסוים?

בין האישי ליצירתי:

1. באילו דרכים היוצר הופך את החוויה האישית שלו ליצירה שיכולה לדבר לקהל רחב?

2. מתי סיפור אישי הופך לאוניברסלי? אילו מרכיבים גורמים לצופה להתחבר?

השראה אישית:

1. האם יש לכם חוויה אישית מורכבת שהייתם רוצים לכתוב עליה – ואם כן, למה דווקא היא?

2. איך אפשר להתמודד עם הפחד מחשיפה כשכותבים משהו אישי?
   הייתם משתפים משהו אישי בכתיבה פומבית? למה כן/לא?

מילות מפתח - 

🎭 זהות

• חיפוש זהות של הבן – מול עצמו, מול אמו, מול החברה.

• הזהות האימהית – לא רק "אמא", אלא גם אישה עם עבר, צרכים וחולשות.

🔄 נקודת מבט

• התבוננות חדשה באם דרך עיניו של הבן.

• מה קורה כשאנחנו מחליפים נקודת מבט – גם בכתיבה וגם כצופים?

💔 אשמה ובחירה

• האם האם בחרה או נאלצה?

• אשמה הורית – תחושה שמלווה גם כשהבחירה נעשתה מתוך אהבה.

🧳 נטישה / פרידה

• האם הבן עזב? האם היא נטשה?

• האם פרידה פיזית היא גם רגשית?

🗣 קול מושתק / קול מתעורר

• לאם יש הזדמנות סוף-סוף "לדבר" – וההצגה נותנת לה קול.

• הכתיבה הופכת לאקט של הקשבה לדמות שלא נשמעה קודם.

✍️ כתיבה כגאולה / עיבוד טראומה

• האם הכתיבה מרפאה או פותחת מחדש פצעים?

• איך עיבוד אישי הופך ליצירה שיכולה לרפא גם אחרים?

🌪 פערים בין דורות

• איך דור ההורים רואה את החיים לעומת דור הצעירים?

• מה קורה כשאין שפה משותפת, ורק אחרי ההיעדרות נוצר חיבור?

🎭 מינימליזם בימתי / תיאטרון אינטימי

• עיצוב חלל מצומצם אך טעון.

• איך משחק, תאורה, ותנועה מדגישים את המצב הפנימי של הדמות?

🎤 וידוי / מונולוג

• כל ההצגה כתובה כמונולוג – מעין "וידוי" של דמות שלא זכתה לדבר קודם.

• מתי מונולוג הופך למכתב למישהו שלא שם?

שימו לב - המלצות אלו הן מטעם המפיק או האמן המציעים את הפעילות.

Christopher13haviv@gmail.com