קרדיטים:
יצירה בימוי וביצוע: ליאת שבתאי
ליווי אמנותי ודרמטורגיה: מרית בן ישראל
עיצוב ובניה: מעין רזניק וליאת שבתאי
מוסיקה: גיא שרף
שיר הבקבוקים: ליאת שבתאי
עיצוב תאורה: דן קרגר וליאת שבתאי
קרדיט צילום: כפיר בולטון
על ההצגה:
ליאת מגיעה לבית סבתה כדי לעזור לה להכניס ארגזים למחסן. עד לא מזמן, עמדה במרכז הסלון ויטרינת זכוכית ובתוכה פסלים וחפצים- אוצרותיה של סבתא. מאז שהיתה ילדה, ליאת אהבה לשמוע את הסיפורים שמאחורי החפצים. לסבתה יש המון סיפורים לכל חפץ סיפור ולכל סיפור חפץ. אבל עכשיו סבתא עייפה, אין לה כוח לנקות את האבק, היא העבירה את כל החפצים והסיפורים לארגזים.
ליאת תוהה איפה ארוז החפץ שאותו היא אוהבת במיוחד, איש שלג שמנמן בתוך כדור בדולח. איש השלג מפתיע אותה וקורא לה מבין הארגזים. הוא זז בכוחות עצמו ומתגלה כשובב לא קטן, הוא מסרב להכנס למחסן וחיש קל בורח מהכדור שלו. ליאת, שהבטיחה לסבתא שדבר לא יאבד, מחפשת אחריו.
כשהוא לא נמצא בשום מקום, לא נותרת לה ברירה, היא עושה מה שסבתא עושה כשהיא אינה יודעת משהו: שואלת את הקפה! מתוך הארגזים היא מוציאה קומקום מוזהב ישן וסט כוסות המגלות לה אות אחר אות שאיש השלג רוצה לשמוע סיפורים. התעלומה נפתרת והוא קופץ מבין כוסות הקפה, צוהל וצוחק.. אין ברירה, אין שום דרך להכניסו לכדור אלא למלא אחר בקשתו...
הם יוצאים למסע משותף בין הסיפורים והחפצים של הסבתא. הארגזים האפרוריים נפתחים ומתוכם יוצאים חפצים מנצנצים וצבעוניים וסיפורים שזוהרים לא פחות. כל ארגז הופך לחלק מהויטרינה בדרך מפתיעה ומשלים את התמונה ממש כשם שכל סיפור, המסופר בדרך ייחודית לו, חושף את עברה של הסבתא. סבתא אסתר עלתה מבולגריה, למשפחה יוצאת יהדות ספרד. סיפוריה חוגגים את התרבות והפולקלור של דוברי הלדינו לצד התמודדות עם גזענות והחמצה. סיפורים על החיים בגולה שהובילו למסע לארץ ישראל. מסיפור לסיפור מתגלה לנו גם כמה ייחודית היא מערכת היחסים בין סבים וסבתות לנכדים (ונכדות!). בסוף המסע במקום הארגזים, עומדת ויטרינת זכוכית במרכז מזנון עץ וכל החפצים היפים מקשטים אותה. איש השלג וליאת לומדים שהסיפורים והזכרונות של סבתא ישארו תמיד איתם, ביחד עם האהבה הגדולה לסבתא.
זהו סיפור על הקשר המיוחד בין סבים לנכדים ועל הדברים שאנחנו לוקחים איתנו לכל מקום ממערכות היחסים עם האנשים האהובים עלינו. וגם סיפור על הדור שהקים את הארץ ומה שהשאירו מאחור.
על השפה האמנותית:
ההצגה הינה הצגת תאטרון בובות וחפצים, בעיצובה ישנו שימוש בחפצים ישנים מקוריים ובחפצים ממוחזרים. לצדם ישנו שימוש בעבודות יד ובמלאכות עתיקות (רקמה, סריגה ועוד), כל אלו יוצרים שחזור של סלון שהיה רווח בישראל בשנות השמונים והשבעים.
בתחילת ההצגה מונחים על הבמה ארגזים חד גוניים. לאורך ההצגה הארגזים כמו "משנים את עורם" והופכים באופן הדרגתי למזנון עץ עתיק ובמרכזו ויטרינת זכוכית. מתוך הארגזים יוצאים גם החפצים הצבעוניים של הסבתא כך שבתום המחזה עומדת על הבמה אותה ויטרינה צבעונית ומוארת המזכירה ארמון חגיגי שנבראת יש מאין.
ההצגה משלבת שירה וריקוד. שירה בשפת הלדינו (שפתם של יהודי ספרד), מוסיקה מקורית בהשראת הפולקלור של יהדות ספרד ומוסיקה עממית.
טריילר להצגה:
https://youtu.be/n2o5Hn3nVSA
על היוצרות: ליאת שבתאי - שחקנית, יוצרת ובובנאית. הצגותיה זכו לפרסים והכרה בארץ ובעולם. יצרה שפה אמנותית חדשה, חזותיות מרהיבה שהולידה הצגה ייחודית ורבת רבדים. הצפייה מעוררת אצל הצופים הצעירים סקרנות ופליאה לנוכח קסם החפצים, הסיפורים והארגזים שהופכים לשחזור של סלון ביתי. ההצגה מציתה את הדמיון, מעוררת את הרגש ויוצרת גשר וחיבור בין דורי .ביצירה זו היא משתפת פעולה עם השותפים ליצירתה זוכת הפרסים "ים קטן": מעין רזניק – בובנאית, מעצבת ומפעילה, ומרית בן-ישראל המלווה האמנותית והדרמטורגית.
ההצגה עלתה בבכורה בפסטיבל הבובות חולון 2022 ובתמיכתו