שלום לך ארץ

שלום לך ארץ

קומדיה על אלה שעזבו

מחזה מאת מוריה זרחיה ובבימויה

ארבעה סיפורים קצרים על ישראלים וישראליות שירדו מהארץ. זוג שעבר לברלין לפתוח חומוסיה, בחורה צעירה שחלמה לגור בפריז, הייטקיסטים בדובאי בדרך לעשות אקזיט וארבע חברות ילדות שעובדות בעגלות באטלנטה. מבט הומוריסטי על דור ה-Y, שיוצא לחפש את עצמו בעולם הגדול, ומגלה בדרך שישראל היא לא רק מדינה, היא מנטליות.

הפקה של "הקאמרי דור חדש", קבוצת הצעירים של התיאטרון הקאמרי.

בתמיכת מועצת הפיס לתרבות ולאמנות

פיתוח המחזה בתמיכת "עתיד התיאטרון".

יוזמת עיריית תל-אביב – יפו לעידוד מחזאות צעירה בתיאטראות העיר

מוריה זרחיה מחזה ובימוי

כוראוגרפית, במאית וכותבת. בוגרת בית צבי 2004. ביימה והפיקה את עבודת הביכורים שלה זיסעלע שאומצה בידי תאטרון בית ליסין. עבודות כתיבה בימוי וכוריאוגרפיה, בית ליסין: סיפור אהבה, מדיטק: לילה בלי ירח, צוותא: מלך ישראל. הקימה את קבוצת ההומור הגדוד העברי. עיצבה תנועה להצגות תיאטרון, הבימה: סיגל, החגיגה (בשיתוף הקאמרי). בתיאטרון היידישפיל: המגילה. בית ליסין: הפרדס. בימוי, בפסטיבל תיאטרון קצר: האיש שדיבר עם חפצים. בתיאטרון הקאמרי ליווי אמנותי: בעיניים שלי.

ליאור רונן מוזיקה

מלחין, מעבד ומנהל מוזיקלי, נגן קלרינט ופסנתר. בוגר האקדמיה למוסיקה בירושלים, במחלקה ליצירה רב תחומית. שרת כנגן קלרינט וקלידים בתזמורת צה"ל. בוגר מגמת תיאטרון תלמה ילין. בוגר מצטיין של קונסרבטוריון גבעתיים. מלמד שירת מקהלה והגשת שיר בסטודיו למשחק מיסודו של יורם לוינשטיין. ניגן בהצגות, בתיאטרון הקאמרי: גטו, חורף מתחת לשולחן, כנר על הגג. עיבודים וניהול מוסיקלי, בתיאטרון הבימה: סיפור אהבה בשלושה פרקים, עלובי החיים, גברתי הנאווה, אם יש גן עדן, מונוגמיה, ארוחה עם אידיוט, השחף. הלחנה, בתיאטרון אורנה פורת: מולאן, אי המטמון, מבצע סבא. בתיאטרון ארצי לילדים ולנוער: תמונה של מדינה, מר זוטא ועץ התפוחים. בתיאטרון היידישפיל: א יידישע מאמע, נשמה צוענית, מונולוגים מהקישקע. מופע היחיד של נתן דטנר: דטנר על הגג. בתיאטרון השעה: הדולפין. במדיטק: רשת ביטחון. חיפה: בילי שוורץ (תזמורים). בתיאטרון הספרייה: כנר על הגג, סיפור אהבה, בוגרשוב 34, לעולם בעקבות השמש (משירי אהוד מנור), עלובי החיים, שיקגו, גברתי הנאווה. זהב הפקות: בחזרה לכסית. מופעי שירי מחזות זמר בהפקת רעות קשרי תרבות: משלמה המלך עד קזבלן, המיוזיקל היהודי, הלילה טוב לרקוד. הלחנה בתי ספר למשחק, גודמן: סינדרלה. בית צבי: עוף על עצמך. ניסן נתיב: ציד המכשפות, הילד חולם, קופידון עייף. בסטודיו יורם לוינשטיין: אנדורה. בתלמה ילין: אכזר מכל המלך, מלאכים באמריקה. סמינר הקיבוצים: נשי טרויה. סטודיו מטילדה: הדייג ודג הזהב. אוניברסיטת תל אביב: מניין. זוכה מלגות קרן התרבות אמריקה ישראל 2003־2006.

נטע אמיתי מעצבת תפאורה ותלבושות

בוגרת החוג לעיצוב במה של סמינר הקיבוצים 2020. בין ההצגות להן עיצבה תפאורה ותלבושות, באר־שבע: הארדקור. תאטרון אלמינא: האריה של אלן. סמינר הקיבוצים: המלך הולך למות. עיצוב תפאורה במועצה אזורית דרום השרון: חזקה מהרוח.

מתן פרמינגר עיצוב תאורה

בוגר תואר ראשון בחוג לאומנות התיאטרון באוניברסיטת תל אביב 2012. משנת 2013 מנהל טכני ומורה לתאורה במגמת התיאטרון בתיכון אלון ברמת השרון.מעצב תאורה להפקות תיאטרון ומחול בפסטיבלים ובתיאטראות שונים. בין היתר עיצב תאורה, לתיאטרון הקאמרי: רינגו. בפסטיבל עכו, פסטיבל תיאטרון קצר בצוותא, פסטיבל תיאטרון הילדים בחיפה פסטיבל תיאטרונטו, , תיאטרון תמונע, צוותא, תיאטרון יפו, תיאטרון ארצי לנוער, תיאטרון לילדים ונוער, באר שבע, תיאטרון הנפש, תיאטרון הספרייה, סטודיו למשחק ניסן נתיב, סמינר הקיבוצים, גודמן בית ספר למשחק בנגב, בית ספר למשחק יורם לוינשטיין, בית ספר למשחק בית צבי.

גור קורן דרמטורגיה

בן מושב היוגב, בוגר בית צבי. דרמטורג התיאטרון הקאמרי. מחזות שכתב, לקאמרי: רומיאו ואמא (עם גלעד קמחי. גם משחק בהצגה), לא לריב (גם משחק בהצגה), פחד ותיעוב בדן פנורמה (מתוך אהבה ומגפה), שני אנשים בלילה (גם משחק בהצגה). לבית ליסין: המוגבלים, השחקנית (בהצגה שיחק גם כמחליף). משחק בתיאטרון, בבית ליסין: עקר בית (כמחליף). בגשר: בין לילה ובין שחר, רביזור, דון ז'ואן, אנטי. כתב את המחזה חמישה קילו סוכר לתיאטרון גשר ושיחק בתפקיד הראשי. בתיאטרון מלנקי: תותים בקיץ. בצוותא: מיה לוין מתה ומגולגלת בשטיח. כתב את מופע היחיד של דב נבון. בטלוויזיה: צומת מילר, מטומטמת, דוז פואה, חיות בר. תרגום מחזות: ההצגה חייבת להיגמר (בית ליסין), ציד המכשפות (יחד עם גלעד קמחי, בתיאטרון הקאמרי). המחזה חמישה קילו סוכר השתתף בפסטיבל ברייטון 2015 בהפקה בריטית, והוצג בתיאטרון העירוני של ביאליסטוק, בפולין. המחזה המוגבלים הוצג ברומא, בצ'כיה ובשוויץ (בשיתוף המכון למחזאות ישראלית). פרסים: פרס קומדיית השנה לשנת 2014 להצגה המוגבלים, זכה בפרס מחזאי השנה על המוגבלים.

אורנה סמורגונסקי ליווי אמנותי

בוגרת אוניברסיטת ת"א, החוג לתיאטרון. עשתה עבודות עיצוב רבות לתיאטרון, ביניהן, בתיאטרון בקאמרי: רצח, חברות הכי טובות, הורדוס, ליזיסטרטה 2000, הרב קמע, קופנהגן, אשה בעל בית, מילאנו, המפיקים, מותו של סוכן, יומן חוף ברייטון, כנר על הגג, היה או לא היה, תרה, ינטל, הבדלה, גטו, איחש פישר, האריסטוקרטים, סוף טוב, קברט, סטמפניו, ריצ'רד השני, ריצ'רד השלישי, רומן משפחתי, מקבת, דבר מצחיק קרה, החדר האחורי, ציד המכשפות, רומיאו ואימא, מתאבל ללא קץ, החיים הם קברט, אלוהי הקטל, רינגו, פיטר פן. בית ליסין: הרולד ומוד, אמנות, סילביה, שבעה, ספר הג'ונגל, ערפל, טוב, אלטלנה, תאונה, סליחות, מה עושים עם ג'ני, פלדה, נערי ההיסטוריה, מראה מעל הגשר, סוסים על כביש גהה, עובד בשביל שניים, אלה גרוסמן, ביבר הזכוכית, השחקנית, אילוף הסוררת, האורחת, לצאת מהארון, מלך, חיית מחמד; הבימה: חבילות מאמריקה, תמרה, שלוש נשים גבוהות, הדיבוק, מועדון האלמנות העליזות, המורדים (עם הקאמרי). חיפה: הדוד מקייפטאון, אילוף הסוררת, להיות או להיות, האשה שבישלה את בעלה, אותלו, הכפיל, המיליונרית מנאפולי; מדיטק: מקס ומוריץ (עם האופרה הישראלית), המלאך, נחמן. עיצבה תלבושות לאופרה נבוקו בטוקיו, בבימויו של עמרי ניצן.

גלעד קמחי ליווי אמנותי

המנהל האמנותי של התיאטרון הקאמרי. בוגר בית הספר לאמנויות הבמה בית צבי. במאי, שחקן וכוריאוגרף. בעבר במאי הבית של תיאטרון בית ליסין. החל את דרכו בגיל 26 כבמאי בתיאטרון בית ליסין, וכראש קבוצת הצעירים של התיאטרון. עבודות בימוי, בתיאטרון הקאמרי: אופרה בגרוש, סיראנו דה ברז'ראק, ציד המכשפות, רומיאו ואימא, שיגעון המוזיקה, לא לריב, לילה בפריז, הבן, פיטר פן. בימוי וכוראוגרפיה, בית ליסין: ברודווי פינת פרישמן, חלום של לילה בלב קיץ, אמא מאוהבת, מנדרגולה, משאלה אחת ימינה, חברות הכי טובות (עם הקאמרי), המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה, המוגבלים, חתולה על גג פח לוהט, ביבר הזכוכית, השחקנית, אהבת מוות. מחזות זמר: אחים בדם, אביב מתעורר. הצגות ילדים: משחק ילדים, הקוסם מארץ עוץ (עם המדיטק), פינוקיו (עם התיאטרון הארצי). במדיטק: סוד הגן הנעלם, בגדי המלך החדשים. בתיאטרון הארצי: הילד הזה הוא אני, וגר זאב עם כבש (בימוי וכוראוגרפיה),  סגוניה, נולדתי לחלום (כוראוגרפיה). בצוותא: בימוי, עיצוב וכוראוגרפיה למופע אצל הרננדו במרתף. בתיאטרון הספריה: בימוי וכוראוגרפיה למחזמר גריז. בית היוצר והתוכן: טיף וטף. בטלוויזיה: עולים כיתה, בית ספר למוסיקה. זוכה מלגות קרן שרת, קלצ'קין, משה זעירי, סנו, ומלגות מטעם אלי לאון וע"ש בני גאון. פרס התיאטרון על בימוי 2013, ופרס הבימוי ע"ש יוסף מילוא על סיראנו דה ברז'ראק. הבמאי המצטיין במסגרת פסטיבל "פותחים במה 9", ברודווי פינת פרישמן. פרס התיאטרון על כוראוגרפיה 2010 מנדרגולה, אביב מתעורר. פרס התיאטרון לקומדיה של השנה 2015 המוגבלים. פרס הבמה לילדים ונוער על כוראוגרפיה 2008 נולדתי לחלום.

כנען אליאל עוזרת במאית

למדה ב"מדרשה" בית ברל, אמנות וחינוך. בין עבודותיה כעוזרת במאי, בקאמרי: חברים של חברים, גורודיש, הזאבים, יהודים רעים, כטוב בעיניכם, קרום, מהומה רבה על לא דבר, מיזרי, מתאבל ללא קץ,

גדר חיה. בית ליסין: ההצגה חייבת להיגמר, מלך הכלבים, משרתם של שני אדונים, אוסלו, בין המילים.

חיפה: הרפתקאות חמור שכולו תכלת, ליל העשרים. הפקה פרטית: קרקירה. באר־שבע: נופים קסומים,

 דרך השלום, אחד משלנו. מופע יחיד של שלמה בראבא.

מפת ההגירה הישראלית: שלום, אני נוסעת. אבל לאן?

מ"הקיוסק של צחי בקופנגן", דרך "דניאל – שירותי מוזיקה בברלין" ועד הרילוקיישן המשפחתי בעמק הסיליקון – כחצי מיליון ישראלים מתגוררים בחו"ל. למה הם נסעו, איך הם בחרו את היעד, והאם מתישהו הם יחזרו? מבט על ההגירה הישראלית כל הדרך מ"נפולת של נמושות" ועד הבית הישראלי שמוקם בחו"ל.

מאת: יניב פוהורילס פורסם: 09.02.18 YNET יהדות

כל מי שמטייל בחו"ל מכיר את ההרגשה הזאת: לא משנה באיזה יעד אתה נוחת, לאיזה אי נידח הגעת או באיזו מדינה רחוקה בחרת לטייל – תמיד תפגוש שם ישראלי שמתגורר במקום, ובדרך כלל יותר מאחד. אבל כמה ישראלים גרים מחוץ לישראל? התשובה הנכונה היא שאף אחד לא באמת יודע ותלוי איך סופרים. לפי נתוני הלמ"ס, מעל לחצי מיליון ישראלים יצאו לחו"ל בשנים 2015־1990 ושהו שם יותר משנה ברציפות. אף שיש מספר מדויק (527 אלף), אף אחד לא יודע בדיוק מה הם עושים שם, והנתונים לא מבחינים בין ישראלים שמהגרים לצמיתות, בין אנשי היי־טק ברילוקיישן של שנתיים, ובין חיילים משוחררים בטיול ארוך אחרי צבא. לראיה, באותה תקופה חזרו לארץ, לאחר שהייה ממושכת בחו"ל, 230 אלף ישראלים, כך שאי אפשר להצביע על מספר מדויק של ישראלים שגרים מחוץ לישראל, אבל בהחלט ניתן להניח שמדובר במאות אלפים.

מ"נפולת של נמושות" למשפרי חשבון בנק

קפיצה קטנה אל שנות ה־70 מעלה את הדיון על הגירה של ישראלים לרמות אמוציונליות. המהגרים היו "נפולת של נמושות" ונחשבו לבוגדים. הם נטשו מדינה קטנה, עמוסת בעיות ומתחים ביטחוניים לטובת ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות מעבר לים.

לאורך השנים השתנה השיח. הדמוגרפיה המשתנה בישראל, הגלובליזציה ומשתנים נוספים גורמים לכך שההגירה כבר לא נתפסת כ"ירידה", אלא כאופציה לגיטימית עבור אנשים שרוצים לשפר את חייהם.

הסיבות העיקריות לעזיבה של ישראלים הן כלכליות – מהגרים קלאסיים שרוצים לשפר את מצבם הכלכלי, דרך שיפור ההשכלה והסטטוס המקצועי, רילוקיישנים והזדמנויות כלכליות.

בעבר נבדקו גם מוטיבציות הקשורות למצב הביטחוני או סיבות הקשורות למנטליות המקומית, אך אלו התבררו כמשמעותיות פחות מהסיבות הכלכליות, ואפשר לומר די בוודאות שכל שאר הנסיבות, שלעיתים מהגרים מדברים עליהן כסיבה לעזיבה, הן זניחות יחסית לנושא הכלכלי.

החזקים עוזבים

לדברי ד"ר קארין אמית, ראש התוכנית לתואר שני בהגירה ושילוב חברתי במרכז האקדמי רופין, אם מסתכלים על ממוצע הפרופיל ההשכלתי והתעסוקתי של הישראלי שמהגר לחו"ל, מוצאים שהוא גבוה יותר מהממוצע בישראל. במילים אחרות: החזקים יותר עוזבים.

על פי מחקרים בתחום, ההגירה בעשירונים התחתונים היא נמוכה למדי, ואם יש כאלה, מדובר באנשים שיש להם משפחה בחו"ל או הזדמנות מסוימת ספציפית.

למה רואים הבדל כזה בפרופיל של המהגרים?

"לא כל אחד יכול לקום ולהחליט להגר. רק אדם שמאמין בעצמו וחושב שהוא יכול להצליח בסביבה חדשה ומאתגרת ולהתרומם מבחינה כלכלית ילך על זה. מי שחושש או שיש לו מחסומי שפה, יעדיף בדרך כלל להישאר במקום המוכר".

לאן הישראלים מהגרים?

"מרביתם לארה"ב. על פי הערכות, כ־70% מהמהגרים הישראלים נוסעים לארה"ב, בעיקר לערים הגדולות: ניו יורק, בוסטון, לוס אנג'לס, מיאמי ועוד".

ד"ר אמית מוסיפה כי "הפרופיל של הנוסעים לארה"ב גבוה מזה של הישראלים המהגרים למקומות אחרים. הם יותר משכילים ויותר חזקים מבחינה כלכלית. רמת אי השוויון בארה"ב גבוהה, ואתה מתוגמל יותר על כישורים חזקים, ולכן לבעלי כישורים אטרקטיבי יותר להגר דווקא לשם. כאשר מסתכלים על פרופיל הישראלים בארה"ב היום, רואים יותר משפחות ומהגרים בגילים מבוגרים ביחס ליעדים אחרים".

היעד השני המושך את הישראלים הוא מערב אירופה, ובייחוד ברלין ולונדון. לדברי אמית, יותר צעירים ומשפחות צעירות מהגרים לאירופה, "לעיתים עדיין ללא ילדים. גם כאן השיקול הוא בדרך כלל כלכלי. הם צעירים, משכילים, נוטים לשמאל וכאלה שהשיגו דרכונים אירופים כלשהם. מכיוון שזו הגירה צעירה יחסית, מהשנים האחרונות, קשה לדעת אם הם יישארו שם לאורך זמן או ישובו בסופו של דבר לארץ, ונצטרך לעקוב אחרי המספרים בשנים הקרובות".

הרנסנס של ברלין

אחד היעדים הכי חמים עבור הישראלי המהגר הוא, ללא ספק, ברלין. לדברי פרופ' גד יאיר, מחבר הספר "אהבה היא לא פרקטיש" העוסק בישראלים בברלין, מקור המשיכה הוא ביכולת לספק משהו הפוך לחוויה הישראלית.

מהו הפרופיל הממוצע של הישראלים בברלין?

"מדובר בפרופיל יחסית צעיר, שמורכב ברובו משכבה סטודנטיאלית או צעירים בתחילת הקריירה. רבים מהם לומדים לתארים שונים או באים ללימודי שפה ונשארים עוד תקופה מסוימת בעיר. מרביתם חוזרים לבסוף לישראל, ואולי נכון להגיד שהמגורים בעיר מהווים פאזה מסוימת בחיים, אך עבור הרוב היא לא מהווה מקום מגורים סופי".

רבים בישראל מתפלאים על המשיכה של ישראלים צעירים דווקא לגרמניה.

"אכן יש משיכה, בעיקר בגלל המאפיינים שציינו, אבל לישראלים שגרים בעיר יש המון אסוציאציות לשואה: הרכבות, השלג, אתרי הזיכרון. החוויה של הישראלים שגרים בעיר היא ייחודית, כי העבר חוזר ועולה".

פרופ' יאיר מסביר כי "מרבית הישראלים בוחרים לחזור הביתה, כי הפער התרבותי הוא גדול מדי וקשה להם להשתקע שם לצמיתות. הישראלים אף פעם לא יהיו גרמנים, והזרות תמיד תישאר. חלק מהקושי נובע גם מהדור הבא. אף ישראלי לא רוצה לגדל ילד גרמני, וזה בהכרח מה שיקרה אם תישאר שם ותקים משפחה. יש גם משהו לא פתור בזוגיות של ישראלים עם גרמנים. זה מבוסס על מִשקעים ומִטענים הקשורים לכבוד הלאומי. מדינת ישראל נמצאת איתך גם במיטה. ישראלים נושאים בתוכם מִשקעים לאומיים נורא חזקים, וזה בא לידי ביטוי במערכת היחסים וסביב נושא המיניות".

במה השוני מתבטא?

"המיינסטרים הגרמני מאוד שונה ממה שאנחנו מכירים. הישראליות מייצרת אדם שלא מפריד בין מחשבות לרגשות, ואילו בגרמניה יש הפרדה מוחלטת. הגרמני במצבים רבים הוא שכלתני בלבד. צדק, צדק, צדק ואין חמלה. המפגש הזה נורא קשה עבור ישראלים. זה בא לידי ביטוי באופן קיצוני בחיי האהבה והזוגיות. הגרמנים מנהלים חיי אהבה באופן פרקטי – והישראלים נדהמים מזה. יש סיטואציות בגרמניה שבהן זוגות מקומיים נפרדים, אבל הם ממשיכים לגור באותו בית ואפילו לחלוק את אותה מיטה כי זה הדבר הפרקטי לעשות. אלה מצבים שמרתיעים ישראלים מלהישאר. קשה לחיות במדינה שבה המקומיים כל כך שונים ממך".

לנתק, או לשמור על קשר?

העולם השתנה, ואין ספק שהמדיניות הישראלית, הכרוכה אולי באווירה הציבורית, היא לא לנתק את הישראלים שגרים בחו"ל, אלא דווקא לשמור איתם על קשר ולחזק את הישראליות, גם אם היא בארצות אחרות.

בהקשר זה יש פעילויות מקומיות שמכונות "הבית הישראלי", וניכרת הרבה פחות ביקורתיות כלפי הצעד. אדרבה, יש ניסיון להבליט את היתרונות, קהילות בחו"ל שתומכות בישראל וקשר עם הדור השני, שעשוי יום אחד לשוב לגור כאן.

מנגד, החיבור של הישראלים בחו"ל עם "השותפים הטבעיים", הקהילות היהודיות, עדיין לא חזק. לדברי אמית, מרבית הישראלים שמהגרים מבקשים להתחבר לישראלים המקומיים ולא לקהילות היהודיות: "רובם לא דתיים ומוצאם הישראלי יותר דומיננטי לקליטתם מאשר היהדות. המוכר והידוע, עבורם, הוא הישראלי ולא היהודי. אני לא רואה הגירה למקומות מסוימים בגלל שיש שם קהילות יהודיות מבוססות, אלא למקומות שבהם יש קהילות ישראליות חזקות".

שימו לב - המלצות אלו הן מטעם המפיק או האמן המציעים את הפעילות.

idop@cameri.co.il