ההצגה מציגה עיבוד מקורי למיתוס היווני הקדום של אנטיגונה. הוא נשען על מחזות מאת אוריפידס, סופוקלס וז'אן אנויי.
קריאון – דודה האהוב של אנטיגונה (בתו של אדיפוס המלך) הפך למלך בעקבות מלחמת האחים שמנהלים אחיה של אנטיגונה. בעקבות החלטתו שלא לקבור את אחד מאחיה (פולינייקס) כעונש על בגידתו במולדת, מחליטה אנטיגונה למרוד בקריאון ולקבור את אחיה למרות האיסור. לאחר שהיא נתפסת, מנסה קריאון לשכנע את אנטיגונה לקבל על עצמה את מרות החוק, אך אנטיגונה מתעקשת וקריאון מצווה להוציא אותה להורג. כשבנו, האמון, ארוסה של אנטיגונה, שומע על כך, הוא מתאבד מעל גופת אהובתו. קריאון נשאר לבדו.
אורך ההצגה כשעה. ההצגה עושה שימוש בתפאורה מינימליסטית: כס מלכות מכוסה בבד שטיח, ניצב על מרבד נוסף, כולם בצבע אדום. על קירות הבמה מוקרן תצלום של מסכת מוות עתיקה. כס הדמים המסמל את התפקיד הנורא שנגזר על קריאון לשאת. כניגוד להווה המדמם מופיעות בהצגה גם בובות של חיות מיתולוגיות, בובות הילדות של אנטיגונה והאמון, אשר באמצעותן לימד קריאון את הילדים את תולדות העיר ואת חוקיה.
שלושת השחקנים מביאים אל הבמה המינימליסטית את הטמפרמנט הרגשי הטראגי של טרגדיה משפחתית פוליטית.
מרבית ההפקות של המיתוס עסקו בדילמה של אנטיגונה – כאן הנושא הוא קריאון. קריאון איננו רודן טיפוסי. הוא לא אכזר. הוא אדם אינטליגנטי ורגיש שאוהב את אנטיגונה ומנסה להציל אותה מעצמה. הוא רוצה להביא לעיר הרוסה בתום מלחמת אחים מעט שלווה וסדר. קריאון הוא אדם שטובת הכלל אכן עומדת בראש מעייניו, אדם שנושא את השלטון כעול נוראי של אחריות. רדיפת הצדק חסרת הפשרות של אנטיגונה יפה לאגדות אך לא לבניית מדינה - היא מביאה חורבן ומוות לכל סובביה אותה. והאיש שסובל יותר מכל הוא, האמון, בנו של קריאון ואהובה של אנטיגונה שמאבד אשה ואבא ולבסוף את חייו בגלל מלחמות חסרות תוחלת אמיתית.
ההצגה מציעה עיבוד מעניין מזווית אחרת למיתוס הקלאסי ולנושאים העל-זמניים בו הוא עוסק: מרד, חוק, אידאלים, התבגרות, חיים ומוות. היא מתאימה במיוחד לתלמידי תיכון.
המעבד והבמאי יפים ריננברג:
1999 ועד היום: שחקן, במאי, עוזר במאי ומתרגם בתיאטרון מיקרו (צ'כוב שואו, הסיפור המופלא על ארנדירה התמימה וסבתה המרשעת, שמשון ועוד)
בייים הצגות בתיאטראות מלנקי, אינקובטור, אספקלריא והמרתף.
ממייסדי בית הספר למשחק לנוער בסיכון - המרתף בירושלים.
מורה למשחק בסטודיו ע"ש ניסן נתיב. לימד במרכז נורית הקציר, האוניברסיטה העברית ועוד
השחקן אלירז וייס -
2011-2014 – לימודי משחק תלת שנתיים בסטודיו למשחק ניסן נתיב י-ם, בוגר מחזור כ"ה.
שחקן בקבוצת האימפרוביזציה 4PLAY
שחקן באנסמבל השחקנים "תיאטרון האייל המרקד".
הנחיית טקס פרסי הבמה להצגות ילדים ונוער מטעם עמותת "אסיטז'" 2015.
חבר בקבוצת העבודה "אקטור סטודיו" ע"ש אמנון מסקין בהנחיית עודד קוטלר.
השחקן יצחק פקר
בוגר האקדמיה לתיאטרון בלנינגרד (סנט פטרבורג)- 1973
בעל דיפלומה כבמאי וכשחקן
עלה לארץ בשנת 1979 ועבד כבובנאי בתיאטראות רבים ובים היתר היה ממיסדי תיאטרון הקרון בירושלים.
בתיאטרון מיקרו שיחק בהצגות: צ'כוב שואו (2014), הסערה (2016), שמשון (2017)
השחקנית בר בנימין
בוגרת מסלול תלת שנתי ללימודי משחק של תיאטרון המרתף.
שיחקה בתיאטרון המרתף בהצגות "שבתאי צבי", "חוקת היער", "תחת השמש" ועוד.
- מהם הקונפליקטים המרכזיים שעולים בהצגה?
- כיצד מאופיינות מערכות היחסים בהצגה?
- כיצד הייתם אתם נוהגים במקום אנטיגונה? כיצד הייתם נוהגים במקום קריאון?
- מה הדילמות שעולות בהצגה לגבי מנהיגות?
מפרט טכני |
ההצגה כוללת 3 שחקנים, מנהל הצגה, איש סאונד ואיש תאורה וכן מלבישה.
דרישות הבמה: רוחב מינימלי - 5 מ ' ;, עומק מינימלי - 6 מ ' ;.
סאונד ותאורה באחריות התאטרון.
|
שימו לב - המלצות אלו הן מטעם המפיק או האמן המציעים את הפעילות.