אם איי -AM I

 Am I צומחת מן השיר ‘תנו לי לרקוד’ במחזמר המפורסם שורת המקהלה, ובונה מחדש את היחסים שבין מילות השיר למשמעויות הרגשיות והגופניות של הנושא. העבודה נפתחת כשטליה ניצבת על הבמה, אישה בבגדי יום-יום, מבצעת פעולות פשוטות, עומדת, צועדת, חופנת את פניה בידיה. לאט היא משילה את בגדי היום-יום וחושפת בפשטות את הדמות המורכבת, ללא גיל, העל-זמנית, ואת הרקדנית המופלאה שהיא, בטייץ שחור וחולצה שחורה בלבד, בפשטות ובאיפוק. המופע מתאר את העולם המורכב של הרקדנית המבצעת ואת מסלול החיים והקריירה של רקדנית שהיא אישה ואומנית מבצעת. בעזרת נסיונה העשיר ויכולותיה הפיזיות המרשימות חושפת פז את המגבלות והסדקים האפשריים בחיפוש אחר הדיוק והשלמות כסולנית. טליה בוחנת מחדש את מעמד הסולן על הבמה: התנועות, החומרים והטכניקות השונות, החזרתיות היום-יומית, העבודה הסיזיפית, אך גם המעוף, הרקדן ככלי, צעד צעד, תנועה, נפצע וקם מחדש, עולה על הבמה, מביא את עצמו, נחשף, אבל עדיין סמוי מן העין, אניגמה מרהיבה. דרך העבודה טליה מביאה את חייה במינון מדויק של הומור, כאב, איפוק, אצילות ויופי. כל זה מועבר ביכולות הווירטואוזיות המופלאות שלה כמבצעת וכפרפורמרית, הן בטכניקה והן באופן התיאטרלי. היא כולה שם. מצחיקה, תיאטרלית, מינימליסטית, מאופקת אבל בו בזמן כובשת את הבמה. מתיחת קו בין הגוף לקול ומערך הכוחות שמתפתח על הבמה בין השניים, מעודד את פז לבחון את קצוות היכולות הפיזיות, המנטליות הרגשיות. התוצאה- נוף פרדוכסלי שנע בין הטראגי לקומי, בין הנאמר למבוצע ובין תשוקתו של הגוף לשלוט במלאכה ולאבד עוצמה וצורה. הכוראוגרפיה תופסת ברגישות, בעדינות, ובאנינות טעם את תמצית הדברים, את הדמות והאישיות, ומוהלת יצירה שבה מינון מדויק של הכול: דרמה, טכניקה, רגש, והסדקים שבחיפוש אחר הדיוק והשלמות. ובין סדקים אלו מבצבץ היופי האנושי, הנשי והפגיע, זה אשר מקיים את המעשה האמנותי בשלמותו.

טליה פז הינה רקדנית סולנית, יוצרת, ומנהלת, בעלת קריירה בינלאומית, עם ותק של 30 שנים כרקדנית מקצועית בלהקת המחול בת שבע, בלט סקפינו-הולנד, בלט קולברג-שוודיה ולהקת V D 8 לונדון. את לימודי המחול החלה בתל אביב בסטודיו של אינסה אלכסנדרוביץ ובבית הספר של בת-דור תל אביב. לאחר מכן המשיכה בלימודי המחול בקונסרבטוריון המלכותי בהאג – הולנד, וחזרה ארצה על מנת לשרת בצה"ל. בשנת 92 לאחר שירותה הצבאי חזרה טליה לאירופה להמשך פעילותה כרקדנית בלהקות מחול מובילות, להקת סקפינו בהולנד, בבלט קולברג בשוודיה ולהקת DV8 באנגליה. טליה זכתה לשבחים ופרסים רבים: פרס ראשון בתחרות הבינלאומית הראשונה של מרכז סוזן דלל ובמועמדת למדליית הכסף מטעם משרד החינוך ההולנדי. פרס רקדנית השנה על שם פיליפ מוריס (1999) פרס רקדנית השנה על שם התיאטרון הלאומי השבדי (2001) פרס שרת התרבות לאמן מבצע (2005) פרס לנדאו לאמן מבצע (2006) פרס יאיר רוזנבלום מטעם עריית תל אביב (2007). טליה זכתה לרקוד עם מיטב הכוריאוגרפים, ביניהם: ירי קליאן, אוהד נהרין, מטץ אק, לויד ניוסון, קרולין קרלסון ,איציק גלילי, יוהאן אינגר ,ניג'ל צ'ארנוק, סטיין סליס. בשנת 2004 החליטה טליה לחזור לחיות ולעבוד בארץ , כיום היא מופיעה בערבי סולו אשר נוצרו במיוחד עבורה ע"י כוריאוגרפים מובילים. ניהלה אומנותית את פורייקט המחול x-ray של בית האופרה הישראלית (2006), הפיקה בשיתוף עם פסטיבל ישראל  (2005) את "גאלה של כוכבים”. כעת טליה מופיעה עם עבודת הסולו Am I יצירה מאת הכוריאוגרף מיכאל גטמן אשר זכתה לביקורות משבחות ומוזמנת להופיעה בתאטראות ופסטיבלים ברחבי העולם. מנהלת אומנותית במכללת סמינר הקיבוצים, מורה לבלט ומעבירה סדנאות מחול במגמות ובתי ספר למחול ברחבי הארץ ובעולם.

מיכאל גטמן כוריאוגרף, רקדן ומנהל אמנותי נולד בישראל להורים יוצאי ברית המועצות לשעבר, דורה קרולין וזכריה גטמן.  מיכאל חוקר את ומסוקרן כלפי הקשר בין פעולות גופניות, תגובות קוגניטיביות, חוויות סובייקטיביות לבין היכולת להגיב למצבי קיצון בקשת רגשות רחבה. עבודותיו מקפלות בתוכן עושר של נקודות מבט אפשריות, שמקבלות ביטוי גופני על הבמה. הוא מתעניין בשילוב תנועה ושפה, בפיתוח צורות נרטיביות חדשות ובפואטיקה. כרקדן, היתה למיכאל הזכות ללמוד ולהתנסות בפרקטיקות ושיטות עבודה מגוונות עם כוריאוגרפים בינלאומיים מובילים בהם אוהד נהרין, אמנדה ק. מילר, מרגריט דונלון ווויליאם פורסיית.  בשנת 2004 יצר את עבודתו הכוריאוגרפית הראשונה ללהקתה של אמנדה מילר, עליה זכה לאזכור במגזין המחול היוקרתי Tanz כ"רקדן שחובה לראות" וכ"יוצר צעיר ומבטיח". משנת 2006 החל את דרכו ככוריאוגרף עצמאי והעתיק את מרכז פעילותו לישראל. ככוריאוגרף עצמאי יצר לאורך השנים פרויקטים ועבודות כוריאוגרפיות רבות. עבודותיו מוצגות על במות מרכזיות ובפסטיבלים בינלאומיים, בארץ ובעולם. כמו כן הוזמן ליצור ללהקת מחול פרסקו; להקת בלט ירושלים; להקת Strut Dance האוסטרלית; להקת המחול קייזרלאוטן, גרמניה; ADT - להקת תיאטרון המחול האוסטרלית; Format Zero, ורשה, פולין. בשנת 2018 יצר עבור הרקדנית הבינלאומית טליה פז את "Am I", יצירת סולו שנוגעת בהומור ביחס בין גוף-תנועה-גיל, קצרה שבחים והוזמנה להציג בביאנלה למחול בוונציה בניהולה האמנותי של מארי שווינאר. על יצירותיו זכה לפרסים בתחרויות כוריאוגרפיה בינלאומיות מובילות בהן Cross Connection בדנמרק, No Ballet בגרמניה ולמענקי פיתוח, יצירה והפקה ומלגות מטעם קרן תרבות אמריקה-ישראל, קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות ומועצת הפיס לתרבות ולאמנות. במקביל לעשייה כוריאוגרפית ענפה, עוסק מיכאל גם בהוראה ומוזמן באופן קבוע להעביר שיעורים, סדנאות וכיתות אמן בין היתר בתחומי הכוריאוגרפיה, הקומפוזיציה והאימפרוביזציה, במוסדות ובמרכזי מחול מובילים בישראל ובחו"ל. בשנת 2020 התקבל ללימודי דוקטורט. (PhD) עבודת המחקר לתואר זיכתה אותו במלגת לימודים מטעם אוניברסיטת האדרספילד, אנגליה. מיכאל ממשיך גם בימים אלה את מסע החיפוש והמחקר האמנותי שלו תוך שיתוף פעולה עם אמנים מתחומי התיאטרון, המחול והאמנויות הויזואליות. בפרויקט "Songs and Boarders", קופרודוקציה ישראלית-נורבגית-גרמנית, שבראשה הוא עומד כמנהל אמנותי וכוריאוגרף, מתחקה מיכאל אחר הליטורגיקה, הפיוטים והטקסטים המסורתיים של מיעוטים בצפון ישראל, במטרה להבין לעומק את עולמם של יושבי חבל ארץ זה, העשיר בזהויות אתניות שונות. מתוך הסיפורים, הפיוטים, התפילות, הטקסטים הליטורגיים והמפגשים עם אמנים בצפון, מתגבשים חומרים לביטויים פיזיים ודימויים בימתיים. הפרויקט רואה במארג האנושי העשיר יתרון לקיום מציאות נבונה, פתוחה, פרוגרסיבית ונאורה המקדמת את עצמה מתוך תוכה ויוצרת הווה איתן וסקרן, המודע לעצמו ומבטיח עתיד פתוח לשכנות יצירתית ובריאה ולדיאלוג רב קולי.

שימו לב - המלצות אלו הן מטעם המפיק או האמן המציעים את הפעילות.

misha.getman@gmail.com