פתאום דפיקה בדלת

תחום: תיאטרון
תת-תחום: מופע תאטרון
משך זמן המופע: 100
סגנון: אלגורי חברתי
שם הרכב: בובות-מוזיקלי
סיווג:
שם המפיק: תאטרון הקאמרי
קהל יעד: י - יב
כמות קהל מקסימלית: 500
הסעה: הסעה כלולה במחיר
סוגות נוספות
נושאים נוספים
תאריך הצטרפות לסל 13/09/2017

פתאום דפיקה בדלת

סופר אחד יושב לבד לצד גל הריסות שהיה פעם חדרו, חייו. לפתע נשמעת דפיקה בדלת: שלושה אנשים נואשים מגיעים עד אליו בחיפושם אחר נחמה ודורשים ממנו לעשות את מה שהחליט לא לעשות יותר - לספר סיפור. בלית ברירה לוקח אותם הסופר פנימה אל תוך עולמו הסיפורי, שם הוא מקווה שיבינו מהו המחיר שהוא משלם עבור הסיפורים שהם מבקשים.

סיפוריו הקצרים של אתגר קרת קמים לתחייה באמצעות השפה התיאטרלית הייחודית של צבי סהר, PuppetCinema, העושה שימוש בשילוב של וידאו, בובות ושחקנים. כתיבתו הייחודית של קרת, השוזרת זה בזה את היום-יומי ביותר עם הפרוע והפנטסטי, את ההומוריסטי עם המכאיב, הופכת לשדה קרב בין הסופר ובין מי שמבקשים להוציא ממנו את סיפוריו בכוח. כל זה בהפקה הנוגעת בשאלות מהותיות אודות היחסים המורכבים בין נחמה לבריחה ובין כוח לאמנות.



על סגנון ה-PuppetCinema

צבי סהר - מעבד ובמאי

תיאטרון הבובות

את צעדי הראשונים בתיאטרון עשיתי בלימודי המשחק בסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין, ומיד עם סיום לימודי התחלתי לעבוד עם רנה ירושלמי במסגרת אנסמבל עיתים, ואחר כך בתיאטרון באר שבע. במקביל המשכתי ללימודי תיאטרון באוניברסיטת חיפה, וחיפשתי את השפה האמנותית שלי כמספר סיפורים.

התעניינתי באופן מיוחד במפגש הישיר והבלתי אמצעי בין השחקן לקהל, ויחד עם עודד ליטמן יצרתי שתי הפקות עצמאיות בהן חקרנו את הקשר הזה, ובהן שילבנו אלמנטים של וידאו במעגל סגור (ריצ'רד השלישי, תמונע) ומוסיקה חיה (הערב: אדיפוס, תיאטרון הסמטה). עם הזמן מצאתי את עצמי נמשך יותר ויותר לתיאטרון הבובות המאפשר צפייה בו זמנית גם באשליה הבימתית )הבובה ה'חיה'( וגם במנגנון יצירת האשלייה (מפעיל/ת הבובה).

 

Planet Egg

ערב אחד ישבתי לארוחת ערב בבית הורי. אכלנו ביצת עין, אבא שלי תיקן מכשיר רדיו ישן. לפתע נראתה לי הביצה כמו קרקע של כוכב לכת והחלקיקים שאבא שלי פירק כמו יצורים זעירים החיים עליו. הלחמנו כמה מהרכיבים האלקטרוניים, לקחנו מהסטודיו של אמי בד קנבס שחור, ודרך עדשת מצלמה שהונחה בגובה הצלחת יצרנו תמונה שכמו לקוחה מסרט מדע בדיוני - חיים על כוכב אחר. כך נולדה Planet Egg (במאית שותפה: מיכל ואעקנין), ההפקה הראשונה בסגנון ה"פאפט סינמה". רק שאז עוד לא ידעתי שכך אקרא לסגנון שלי. כעבור זמן לקחתי חלק בתוכנית ה-PUPPET LAB בניו יורק, בה נפגשים במשך שנה אמני בובות מסגנונות שונים ומקבלים הכשרה וליווי אמנותי לפיתוח סגנון אשר נחשף בפסטיבל בסוף השנה.

לאחר הבכורה של Planet Egg בניו-יורק החלה לעניין אותי ההקבלה שבין פעולת הצילום לפעולת ההנפשה של הבובה - שתי פעולות מניפולטיביות שמטרתן יצירת אשליה של חיים. מאז הפכו הוידאו והבובות לחלק אינטגרלי מהיצירות שלי - לא רק ביטוי אסתטי של התוכן הדרמטי, אלא אחד מיסודותיו, כנקודת מוצא יצירתית.

 

הדרך לעין חרוד
עם התובנות האלה התחלתי לעבוד על הפרויקט הבא, הדרך לעין חרוד. אל הבובות והוידאו התווסף אלמנט חדש שביקשתי להנפיש על הבמה - התפאורה. המופע נפתח בחצי טון מלח שנשפך על במת התיאטרון, ממנו מתעצבים הנופים השונים בהם עובר הגיבור. המצלמה נעה בין הנופים האלה ומייצרת, בעזרת זוויות צילום שונות, יחסי קירבה משתנים בין הקהל לבובה. הסגנון המתפתח החל לשים דגש על מבט בו-זמני על המתרחש על הבמה והמתרחש על המסך, ועל שילוב בין שפה דרמטית לשפה ויזואלית.

 

העקרונות האמנותיים
כמספר סיפורים אני משתמש בכל הכלים שעומדים לרשותי כדי להעביר לקהל - השותף שלי במעשה האמנות - את מה שמתחולל אצלי בראש ובלב. התיאטרון מאפשר מפגש עשיר של אמנויות שונות על הבמה. אני מוצא בו את הדרך הטובה ביותר להעביר את הסיפור בצורה המדוייקת ביותר: השחקן מציע קשר עם הקהל, הטקסט - עלילה ופיוט, התפאורה, התאורה והלבוש מייצרים חווייה פלסטית, הקולנוע והוידאו את
האשלייה האולטימטיבית, והבובה מזמינה את הקהל לקחת חלק ביצירת הרגשות (שכן הבובה אינה מבטאת רגש כמו שחקן, אלא מזמינה את הקהל להטעין את הבובה ברגשותיו שלו).

בדומה להליכה ברחוב שבה הקשב ותשומת הלב שלנו מתפצלים בין חלונות הראווה, שיחת טלפון עם מישהו, מעבר החצייה, המדרכה והשמיים - אני מנסה לייצר על הבמה תמונה מורכבת, עם מוקדי פוקוס עצמאיים ושוויי ערך. האדם המודרני מסוגל להכיל בו-זמנית צפייה במוקדים שונים, ואני רואה בתפקידי כבמאי להציע לקהל מהלך סיפורי ברור, ובמקביל, לאפשר לו להסתכל על התרחשויות נוספות שיתמכו בפעולה הבימתית.

האתגר האמנותי הוא לסנכרן בין המון גופים, פעולות ומדיות, לאפשר לקהל את הבחירה להביט גם על הסרט המצטלם וגם על אופן העשייה שלו, ובו-בזמן להקשיב לסיפור. בדומה לצפייה במשחק כדורסל: את המהלך המרכזי מחזיק הכדור, אך הדרמה נמצאת גם אצל מי שמחכה למסירה, מי שיורד להגנה, ובמי שחודר בהפתעה ומטביע. הדרך שעשתה ההפקה הנוכחית

בעקבות ההופעה של הדרך לעין חרוד בניו יורק, הוזמנתי ב-2016 ללמד את שפת ה-PUPPETCINEMA באוניברסיטת מרילנד בארה"ב, במסגרת התוכנית ISRAEL INSTITUTE של קרן שוסטרמן. האוניברסיטה מטפחת חוג לתיאטרון עכשווי, המתייחס לבובות ולוידאו כחלק מהיצירה הבימתית. לצורך הקורס חיפשתי חומר שיכיל בתוכו פנטזיה, רגישות אנושית ופשטות ריאליסטית. הבחירה באתגר קרת היתה לי מובנת מאליה – סופר, שבאמצעותו יוכלו הסטודנטים האמריקאים להכיר את הספרות והתרבות הישראלית וגם להתחבר לסיפורים ברובד האנושי האוניברסלי.

במהלך הכנת הקורס התמקדתי בספרו של קרת "פתאום דפיקה בדלת", והרגשתי שיש משהו שיכול לחבר את הסיפורים למופע שלם, שידבר על הצורך של האדם להיות חלק מסיפור. יחד עם עודד ליטמן התחלנו לעבוד על העיבוד, כשבמקביל, בארה"ב, קיבלתי אפשרות לפתח פרוייקט משלי והתחלתי לעבוד על הפן הויזואלי של המופע. היה זה אך טבעי לסיים את התהליך בפיתוח הפרוייקט לכדי הפקה מלאה בישראל, ואני שמח מאד על הבית שמצאה ההפקה בתיאטרון הקאמרי.
 

שימו לב - המלצות אלו הן מטעם המפיק או האמן המציעים את הפעילות.
תאטרון הקאמרי
03-6060903 אורטל מרציאנו(052-5909896)

ortalm@cameri.co.il

תל-אביב, שאול המלך 19

סל תרבות ארצי הוא תוכנית חינוכית האחראית על חשיפת תלמידי ישראל לתרבות ואמנות כחלק ממערכת החינוך הפורמאלי.

תוכנית סל תרבות ארצי מקנה לתלמידים מגיל הגן ועד י"ב, כלים לצפייה מודעת ובעלת משמעות בששת תחומי האמנות – תיאטרון, מחול, מוזיקה, קולנוע, ספרות ואמנות פלסטית.

 התוכנית משותפת למשרד החינוך, לחברה למתנ"סים ולרשויות המקומיות.

התוכנית פועלת החל משנת 1987.