הגיבן מנוטרדאם

תחום: מחול
תת-תחום: מופע מחול
משך זמן המופע: 60
סגנון:
שם הרכב:
סיווג:
שם המפיק: תאטרון ארצי לילדים ונוער
קהל יעד: ג - ד
כמות קהל מקסימלית: 500
הסעה: הסעה כלולה במחיר
סוגות נוספות
נושאים נוספים
תאריך הצטרפות לסל 03/10/2018

ההצגה מספרת את סיפורו של הגיבן, קוואזימודו, אשר נכלא במגדל הפעמון ובודד חברתית בשל מראהו החיצוני. קוואזימודו מתוודע לצוענייה אזמרלדה ומערכת היחסים בין השניים מסייעת להם לפעול על פי עקרונות הצדק, החופש, החברות וההתגברות על הפחדים והחומות שבנו סביבם. 

ההצגה נוגעת באמרה: "אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו" ומעבירה לצופים רובד חשוב לפיו אדם נמדד בפנימיותו ולא בצורתו החיצונית.

ניהול אמנותי וכוראוגרפיה: מיכל נתן

בימוי: עידו רוזנברג

מחזה: סתיו אידיסיס

עיצוב תלבושות: אלה קולסניק

עיצוב תפאורה: רועי וטורי

עיצוב תאורה: מתן פרמינגר

מוסיקה מקורית: ליאור רונן

עריכה מוסיקלית: ניר לוגסי

בהשתתפות רקדני להקת המחול "קומפאס",

שחקנים בל וענונו, אבירם אביטן, טל דנינו



בהשראת האגדה על הגיבן מנוטרדאם

ניהול אמנותי וכוראוגרפיה: מיכל נתן

בימוי: עידו רוזנברג

מחזה: סתיו אידיסיס

עיצוב תלבושות: אלה קולסניק

עיצוב תפאורה: רועי וטורי

עיצוב תאורה: מתן פרמינגר

מוסיקה מקורית: ליאור רונן

עריכה מוסיקלית: ניר לוגסי

בהשתתפות רקדני להקת המחול "קומפאס"

שחקנים בל וענונו, אבירם אביטן, טל דנינו

 

דבר המחזאית - סתיו אידיסיס

כשעידו רוזנברג ואני, ניגשנו לסיפור הקלאסי - הגיבן מנוטרדאם, היה לנו ברור שהסוף באדפטציה שלנו, חייב להיות שונה מהסוף האכזרי בסיפור המקורי.חשבנו על כמה סופים אפשריים, אבל לא הייתי שלמה עם אף אחד מהם. החלטתי לשחרר, להתחיל לכתוב, "לחצוב בסלע", בתקווה שהסוף יתגלה לי מעצמו. מלכתחילה, הבחירה לעסוק בסיפור זה, הייתה הרצון לעסוק בדרמה שבמרכזה דחייה חברתית של השונה.                                                                                                                                                                      מפתיע כמה רלוונטי המסר ותמציתו של סיפור שנכתב לפני יותר ממאה שנים. על אף הקדמה הטכנולוגית ששנתה את עולמנו מקצה אל קצה, דווקא בכל הנוגע לנפש האדם – מעט מאד השתנה. קשה לנו לקבל את השונה, את המוזר ואת הזר וזאת למרות שדפי ההיסטוריה מלאים באזהרות ומסקנות. לפעמים נדמה שהדרך לעולם נטול דעות קדומות וגזענות, עוד ארוכה ולא נראית באופק.דווקא המחשבה העצובה הזאת, טוותה מבחינתי את סוף המחזה. לקחתי לעצמי את החופש לעודד ולשמח את עצמי ולכתוב - את הסוף האוטופי שלי. בפנטזיה האישית שלי על קבלת השונה, על אחווה וחמלה, אני נושאת נאום בו אני מזכירה לכולם, שכולנו בני אדם, כולנו ילדים ואבות ואימהות וכולנו רוצים בדיוק את אותו הדבר – לחיות בשלום בשוויון ובנחת. בפנטזיה, אני מסיימת לנאום, ורואה את עיני מאזיניי נפערות בהתפקחות והתרגשות. כך בפנטזיה – בנאום נרגש ומלא הגיון – אני משנה חברה שלמה.זהו סוף אוטופי שנכתב מכל הלב. כשסיימתי לכתוב, נזכרתי -  זה הכיף בלהיות כותבת – זו הפנטזיה שלי, זה החלום שלי וזה המעט שאני יכולה לעשות כדי להגשים אותו...

 

דבר המנהלת האמנותית - יפעת פחימה- וייסקופ

בחיפושיי אחר הצגה חדשה בשילוב מחול - תיאטרון ידעתי שאני רוצה ליצור הצגה משמעותית, מרגשת וססגונית. בלילה חלמתי חלום על ספר שגדלתי עליו "הגיבן מנוטרדאם" וידעתי שמצאתי את שחיפשתי!  לשמחתי הרבה ההצגה העשירה שנולדה לנו הפכה את החלום למציאות, אני מזמינה אתכם לצפות בה ומאחלת לכם חווית צפייה איכותית ומהנה!

 

דבר הבמאי - עידו רוזנברג

"ואהבת לרעך כמוך" בעיני הפסוק החשוב ביותר בתורה.  עם זאת, עושה רושם שככל שעובר הזמן אנשים נוטים לשכוח אותו ולעשות בדיוק את ההפך. בשנים האחרונות נושא ה"שונות" תופס מקום נכבד בתרבות ובאומנות, בהתאם לשיח החברתי והפוליטי. הנושא קרוב מאוד לליבי ואני משקיע את כל עבודתי כדי להעלות אותו על סדר היום ואת המודעות אצל הקהל הישראלי. מה יותר טוב מאשר להנחיל את הנושא אצל ילדים?... כולנו שונים. אני מסתכל על השונה ממני ומבין שגם אני שונה בעיניו. אצל אחד השוני הוא חיצוני, אצל אחר הוא פנימי, עם העדפות ודעות. לא צריך להסכים עם השונה, אבל חייבים לכבד אותו בדיוק כמו שהיינו רוצים שיכבדו אותנו. השונות לרוב, גם מעמיסה על הבן אדם מזוודה כבדה מאוד של חוויות ורגשות, אם ניקח זאת בחשבון לפני שנשפוט, נתקוף, נעליב או נחרים - יהיה לנו עולם טוב יותר. אני באמת מאמין בזה.

כשסתיו אידיסיס, חברתי מתיכון "תלמה ילין", ואני ישבנו לכתוב את "הגיבן מנוטרדם" היה לנו ברור דבר אחד: אנחנו רוצים ללכת עם המסר הזה עד הסוף. ולכן, אזמרלדה לא תסיים את ההצגה כשהיא חובקת בזרועותיה את האביר הבלונדיני יפה התואר (כמו בסרט של דיסני), אלא תרקוד ואלס עם קוואזימודו, כי ידעה לראות מעבר לצורתו החיצונית. 

הייתי רוצה שהילדים שיצפו בהצגה יבינו שצריך לכוון את האנרגיות למחלמה על חופש, על שיוויון זכויות ועל להיות מי שאתה. הייתי רוצה שיקבלו את השונה למרות שהם לא רואים את המזוודות הרגשיות. שיגנו על החלשים ולא יתאכזרו אליהם או יחרימו אותם. לא תמיד לשונה יש כוח להילחם לבד. העולם כבר מתחיל להבין את זה, גם אנחנו צריכים. 

 

דבר הכוראוגרפית - מיכל נתן

להקת הפלמנקו הישראלית "קומפאס" היא להקת הפלמנקו הרפרטוארית המובילה בישראל. ייחודה בשפתה האמנותית הרחבה הבאה לידי ביטוי גם בהצגה זו.
נקודת הפתיחה שלנו היא שפת הפלמנקו, אך היכולות המגוונות של הרקדנים מאפשרות חופש כוריאוגרפי. 
השפה המחולית בהצגה נעה בין הפלמנקו לשמו דרך בלט קלאסי, ברודווי דאנס, מחול לירי, עכשווי וכן הלאה.
מה שהנחה אותי בכוריאוגרפיה להצגה היה לספר בכל סצנה סיפור אשר ישרת ויקדם  את מהלך העלילה.  

 

 

דבר המלחין - ליאור רונן

בשיר הפתיחה של ההצגה הגיבן מנוטרדאם המטרה הראשונה הייתה להכניס את הילדים לעולם הצרפתי, לכן באופן די טבעי בחרתי בוואלס פריזאי, וכמובן באקורדיון ככלי מוביל. לאחר שאנשי העיר מציגים את עצמם פורצת מנגינה מוכרת מתוך השיר la foule של אדית פיאף. המנגינה הצרפתית הזאת מקבלת תפנית בכניסה של אזמרלדה, באמצעות הכינור, הגיטרה ומחלקת כלי הקצב אנחנו מקבלים מבט אחר על המנגינה (שהמקור שלה הוא באמת ספרדי) ובכך המוזיקה חושפת את התרבות הצוענית שחיה בתוך פאריז.השיר חוזר על עצמו בסוף ההצגה ושם שני החלקים השונים שלו, הצרפתי והצועני הופכים לאחד ופרט למילים המדברות על שוויון לכולם, אנחנו יכולים לשמוע אקורדיון צרפתי מנגן יחד עם קסטנייטות ומחיאות כפיים של פלמנקו.

 

נקודות לדיון ולשיח:

  1. מי הדמות שהזדהיתם אתה או בהצגה? מדוע?
  2. האם חשתם לעיתים שאתם "כלואים" במקום או במסגרת כלשהי? ספרו
  3. קוואזימודו משתמש בחבר דמיוני לשוחח ולהתייעץ, האם אתם משוחחים עם עצמכם בהתלבטויות? או משתפים חברים\ משפחה?
  4. כיצד הייתם מתמודדים עם עוול שנעשה בסביבתכם לחבר\ה על רקע מראה חיצוני או רושם ראשוני ?
  5. האם אתם מאמינים שניתן לשנות גורם "מעכב" שקיים בחייכם? כיצד?
  6. השתמשו בדמיון, איזה סוף משלכם הייתם יוצרים לסיפור?

 

 

שימו לב - המלצות אלו הן מטעם המפיק או האמן המציעים את הפעילות.
תאטרון ארצי לילדים ונוער
03-6497760 ש'-3

dana_s@youtheater.co.il

תל-אביב, ארלוזורוב 145

סל תרבות ארצי הוא תוכנית חינוכית האחראית על חשיפת תלמידי ישראל לתרבות ואמנות כחלק ממערכת החינוך הפורמאלי.

תוכנית סל תרבות ארצי מקנה לתלמידים מגיל הגן ועד י"ב, כלים לצפייה מודעת ובעלת משמעות בששת תחומי האמנות – תיאטרון, מחול, מוזיקה, קולנוע, ספרות ואמנות פלסטית.

 התוכנית משותפת למשרד החינוך, לחברה למתנ"סים ולרשויות המקומיות.

התוכנית פועלת החל משנת 1987.