לילה אחד על ספסל מול הים נפגשים נער צעיר אשר ברח מהבית ואדם קשיש שילדיו רוצים למכור את ביתו ולהכניסו לבית אבות. המפגש הבלתי אפשרי כביכול בין שני עולמות כל כך שונים מעורר בתחילה דעות קדומות, אי אמון, חיכוכים, חרדות וכאבים. שהופכים ומתפתחים במהלך הלילה לסיפור רגיש ונוגע ללב על הכרות, הקשבה, תובנה, מחילה וקבלה.
הצגה מרגשת שעוסקת ביחסי הורים וילדים, פער הדורות, מרד גיל הנעורים, התבגרות, משמעות המשפחה, מחויבות והקרבה, כבוד האדם, חסד ואהבה.
בתקופה שבה נכתב המחזה "עד בוא השחר" נעלמה בתל אביב נערה כבת 16 שיצאה מביתה ושאיש לא יודע עד היום היכן היא ומה עלה בגורלה, המקרה הזה עורר בנו את הרעיון לכתוב מחזה על נער שבורח מהבית ולנסות להבין את המניעים והכוונות שעומדות מאחורי צעד קשה וקיצוני כל כך. רצינו להעלות על הבמה סיפור של התמודדות אם ציפיות, אכזבות ודעות קדומות, אם פחדים וחרדות, אם איבוד התמימות והתבגרות. סיפור של התמודדות אם החיים...
במהלך התחקיר שערכנו בין חברינו, בני משפחתנו ובני נוער איתם נפגשנו הבנו שכמעט כל אדם התמודד או מתמודד לאורך חייו בצורה כזאת או אחרת, באופן מטפורי או מעשי אם הצורך והרצון לברוח או להעלם. ומכאן נוצר סיפור המפגש הבין דורי של שני עולמות כל כך רחוקים זה מזה בין נער כבן 15 לאיש מבוגר כבן 73. שאמנם שני הסיפורים שלהם כל כך שונים ורחוקים אך הם משיקים זה לזה, מאירים ומעידים זה על זה ויוצרים סיפור חדש שעוסק בהתבוננות פנימה, בהקשבה, בלקיחת אחריות על חייך ובהתמודדות.
בחרנו למקם את הסיפור על ספסל עירוני פשוט מול הים. מקום ניטרלי כביכול, סוג של שטח הפקר בין הכרך הגדול המנוכר המהיר והעצבני שברקע לבין הים הגדול, האין סופי המונח מולו. ומכיוון שמים מסמלים אצל רוב בני האדם רגש. הים מהווה עבור רובינו מקום של שקט ושלווה, הגות ורוגע אך מצד שני הוא גם מקושר לפחדים הכי גדולים שלנו לסערות, מערבולות, מעמקים, תהומות ואיבוד האחיזה בקרקע היציבה ולכן הוא משמש מטפורה דרמטית למפגש והעלילה. וכך בלילה אחד מול הים מתמודדים שני גיבורי הצגה עם המשברים והסערות בחייהם ומוצאים יחד את הכוח להתמודד איתם, להתגבר ולהמשיך הלאה.
ניצן כהן - מחזאי. צביקה קורמן כרמון - מחזאי ובמאי.
רעיונות לדיון הכנה ועיבוד מצורפים כקובץ להדפסה בלשונית ההמלצות
שימו לב - המלצות אלו הן מטעם המפיק או האמן המציעים את הפעילות.