נרות יום הולדת

לכבוד יום הולדת 17, אמא של ארנסטין מלמדת אותה לאפות את העוגה שעוברת דורי דורות במשפחה.

זו עוגה פשוטה: קמח, ביצים, חמאה, סוכר, החומרים הכי בסיסיים, ובכל זאת - הם עולם ומלואו.

במשך 90 דקות חולפות לנגד עינינו 90 שנות חייה של ארנסטין, מגיל 17 ועד 107: מילדות לזקנה, מאהבות לאכזבות, מרגעי כאב ואובדן לרגעים של התעלות נפש. מסע חיים רב טלטלות ותהפוכות שרק דבר אחד נותר בו יציב: טקס אפיית העוגה, מדי שנה, ביום ההולדת.  

היישר מברודווי, לראשונה בישראל!

מחזאי: נוח היידל 

תרגום: אלי ביז'אווי

בימוי: רוני ברודצקי 

שחקנים: אולה שור סלקטר, ישי גולן/מיכה סלקטר, ערן מור, כינרת לימוני, נעמה שטרית/נוי הלפרין, אלון סנדלר

נושאים לשיחה בכיתה

רוב המחזות מתרחשים בפרק זמן מצומצם בחייו של הגיבור, בעוד שב'נרות יום הולדת' אנו מלווים את הגיבורה לאורך רוב חייה ומקבלים טעימה קטנה מכל נקודת זמן. כדאי לדון במבנה הייחודי של המחזה ולהשוות בינו לבין מחזות נוספים שכתובים במבנה המוכר יותר, ואף בין המחזה לבין סרטים שדוחסים חיים שלמים ליצירה אחת (לדוגמה, 'פורסט גאמפ').

• בגיל 17 ארנסטין שואלת את אִמה האם בזבזה את חייה. נח היידל, המחזאי, סיפר שקיבל את ההשראה לשאלה משאלה זהה, ששאלה בתה של ידידתו הקרובה. האם גם אתם, בגילכם הצעיר, טרודים בשאלה הזאת? לאחר שצפיתם בהצגה, האם במבט לאחור חייה של ארנסטין היו מבוזבזים? ובכלל, מה הופך חיים לבעלי ערך ומשמעות?

• בתחילת המחזה, בהיותה בת 17, ארנסטין מצהירה: "בלי לידות, בלי חתונות ובלי לוויות". האם גם אתם חשים שהחֶברה מצפה מכם לעבור מסלול חיים מסוים, שאולי אינכם רוצים בו? מדוע לדעתכם לבסוף ארנסטין מתחתנת ויולדת ילדים, בניגוד מוחלט להצהרתה בנעוריה?

• הדמויות נפרדות מחייהן בטקס מוות מסוגנן, שבמהלכו יורד עליהן שלג והן שרות מוטיב מוזיקלי חוזר. כדאי לשוחח עם התלמידים על השימוש בסימבוליות בתיאטרון ולהשוות בין מותן של הדמויות בהצגה, לבין מותן של דמויות בטלוויזיה ובקולנוע, שלרוב הוא ריאליסטי (גופות, דם וכו'). 

• האם חגיגות יום ההולדת של ארנסטין לאורך ההצגה הן אירועים משמחים? מה הופך את יום ההולדת לחוויה מורכבת? האם עבורכם יום ההולדת הוא יום של שמחה נטו?

שימו לב - המלצות אלו הן מטעם המפיק או האמן המציעים את הפעילות.

idop@cameri.co.il