שורדות - תרבות חרדית (בנות)

ההצגה פותחת בתיאור העולם בעוד חמישים שנה...

העוצמה של הדיגיטל תהפוך את האנושות ממוכנת ותמנע את התקשורת בין אדם לאדם.

במהלך ההצגה השחקניות מתנגדות להשקפת עולם זו שלטעמן היא דמיונית, לא מציאותית וחסרת רגש וסבורות שהקהל לא יזדהה איתה.

הן מסרבות להמשיך לשחק בהצגה כפי שהיא ומחליטות לנסות לבנות הצגה חדשה לפי דרכן.

אז מתגלים הקונפליקטים, הכאב, הקנאה והמריבות המפריעים בכינון חברה בריאה בכלל. האם האדם חופשי באמת כאשר כל כך קשה לשלוט על המידות?

אומנויות שונות - צילום - ריקוד ושירה מחזקות את האמירה לאורך ההופעה.

ההצגה מצולמת בלייב כשיקוף להתקדמות הטכנולוגית ולמהלך הרצחני של הדיגיטל.

סיפורה של סוניה סודרי מתחיל כשחקנית מוכרת, המשחקת בתיאטרון הלאומי בצרפת. כשעלתה לארץ בשנת 1980, היא חזרה בתשובה ונפרדה לתקופה מעולם המשחק, בהנחה שזה לא מסתדר עם העולם הדתי. כעבור כמה שנים, מרוב געגוע, היא חזרה למקצוע ולימדה בבתי ספר תיכוניים, אירגנה קבוצות של נשים והפיקה הצגות תיאטרון וסרטים שהיא כתבה וביימה בעצמה.​

לאורך השנים, הבחינה סוניה כי לקהל החרדי אין אפשרות ליהנות מעולם התיאטרון באופן בימתי ומקצועי שעולה בקנה אחד עם רוח האמונה היהודית. בשל כך, היא קיבלה החלטה לא פשוטה לפתוח בית ספר למשחק בו נשים חרדיות ילמדו משחק, העלאת מחזות ופיתוח קול.

התיאטרון נקרא "פסיפסו" ומקורו בשם "פסיפס" אשר משמעותו ספקטרום רחב של תרבויות, סגונות, מחזות וסיפורי חיים.

התיאטרון מונה כיום שני סניפים, אחד בירושלים ואחד בבני ברק שם מקבלות התלמידות הכשרה מלאה שמסתיימת בהצגה המועלת בפסטיבלים שונים. פעילות התיאטרון מוכרת ע"י משרד התרבות, עיריית ירושלים והקרן לירושלים.​

ההחלטה של סוניה להקמת בית ספר למשקה לנשים חרדיות הינו בשורה של ממש בעולם החרדי. בנות ונשים מגיעות מכל רחבי הארץ בכדי ללמוד תיאטרון ומוצאות מענה אמיתי וטהור לתשוקת המשחק על פי אורח חייהן.

​

שימו לב - המלצות אלו הן מטעם המפיק או האמן המציעים את הפעילות.

s.psifas@gmail.com