אני לא גנב

חני – העמותה לקידום תיאטרון מובחר בשיתוף הסטודיו למשחק מיסודו של יורם לוינשטיין

 "אני לא גנב" - ספרה עטור הפרסים של תמי שם-טוב על בית היתומים המהפכני של יאנוש קורצ'אק - בבימויה של סיון הנדלסמן.

"אין ילד רע, יש ילד שרע לו" יאנוש קורצ'ק.
ההצגה חושפת את מפעל חייו של סופר הילדים והמחנך יאנוש קורצ'אק: בית יתומים דמוקרטי בניהול עצמי של הילדים; מקום שפעל במשך שלושים שנה ונתן למאות יתומים וילדים עזובים בית חם, כבוד והזדמנות אמיתית לחיים טובים.

תקציר העלילה: יאנק מגיע לבית היתומים של יאנוש קורצ'אק חבול, כועס וחסר תקווה. פגוע מנטישת אחותו, מהאלימות שחווה בבית המחסה הציבורי ומהמוניטין שדבק בו כגנב בן גנב. הוא נאבק על מקומו בחברת הילדים החדשה. אט אט הוא משיל את הקליפה המחוספסת שהגנה עליו ומגלה את עצמו, את ייעודו בחיים, וגם – חברות אמיתית מהי. זאת הצגה על בית היתומים של קורצ'אק; מקום שבו שברי ילדות התאחו בידיו של אומן. כל הורה, מורה וילד יתחברו אליה.

הספר "אני לא גנב" (2012, הוצאת כנרת-זמורה-ביתן) זכה ב"עיטור כבוד על שם אנדרסן", ב"פרס לאה גולדברג לספרות ילדים", ב"פרס הספריות הציבוריות", בפרס אתר "דףדף" ונבחר למצעד הספרים של משרד החינוך.

את המחזה על פי הספר כתבה עינת ברנובסקי. ההצגה, המיועדת לתלמידי כתות ד'-ח', עולה בסטודיו בשיתוף חני – העמותה לתיאטרון מובחר.

ע"פ ספרה של תמי שם-טוב
עיבוד: עינת ברנובסקי
בימוי: סיון הנדלסמן
מנהלת אמנותית: לילך סגל
תפאורה: ניב מנור
תלבושות: מידר מורן
מוסיקה: שיר הנדלסמן
יעוץ תנועתי: עמית זמיר
תאורה: זיו וולושין

שחקנים:  מתן שביט, דניאל מרוז, דוראל זילברמן, תום אפלבאום, לירן לוי, סיון מסט/בר גול, שירי בן כהן, יעל שילדקראוט

ההצגה מבוססת על הספר אני לא גנב שכתבה הסופרת תמי שם-טוב. הוא מספר את סיפורו של יאנק, ילד רחוב יהודי שנכנס לבית היתומים של יאנוש קורצ'אק, ובעקבות המפגש עם חברת הילדים המיוחדת במוסד המהפכני ועם קורצ'אק עובר שינוי משמעותי בתפיסת עולמו ומשנה את גורלו. דמותו חומר הכנה להצגה :

"אני לא גנב" – מאת תמי שם טוב המחזאית

של יאנק היא דמיונית, אבל קורותיו בבית היתומים מבוססים על תחקיר עומק ומבקשים להציג את בית היתומים כפי שהיה באמת.

הדרך הטובה ביותר להכין את התלמידים להצגה היא לקרוא איתם את הספר, המסופר מפיו של יאנק, בגוף ראשון. אם אין באפשרותכם, אנחנו ממליצים לפחות לקרוא איתם את הפרק הראשון (מצורף), כדי להכניס אותם לאווירה ולבנות, עוד לפני ההצגה, הזדהות עם הגיבור, מה גם שהפרק הראשון נותן רקע על הגיבור בימים שלפני כניסתו לבית היתומים. כלומר, לפני האירועים בהצגה.

מי היה יאנוש קורצ'אק?

את השאלה הזו כדאי להעלות בפני התלמידים, משום שרובנו יודעים רק על סופו הטרגי של קורצ'אק ולא יודעים מספיק על מפעל חייו המפואר: בית יתומים מהפכני, בניהול עצמי של ילדים, שפעל במשך שלושים שנה, ונתן בית חם למאות ילדים. אחרי שמקבלים תשובה מהילדים חשוב לספר להם את הפרטים הבאים:

יאנוש קורצ'אק (או בשמו האמיתי הנדריק גולדשימט) היה יהודי-פולני, רופא ילדים, סופר, מחזאי ומחנך.

הוא הקים וניהל שני בתי יתומים, יהודי ונוצרי והתגורר בבית היתומים היהודי. לא היה לו רכוש או משפחה משל עצמו. הוא החליט להקדיש את חייו למלחמה על זכויות הילד (מונח שלא הכירו בימיו והיום הוא מעוגן בחוק גם בזכותו של קורצ'אק).

בתי היתומים של קורצ'אק היו חדשניים מכל הבחינות. מלבד תנאים בסיסיים, כמו אוכל, היגיינה וחום, הם קיבלו גם יחס של כבוד ואהבה. בתי יתומים רבים אחרים באותה תקופה סבלו מצפיפות, אלימות, ותנאים תברואתיים ירודים.

הילדים עבדו בבית היתומים (תורנויות מטבח, ניקיון ועוד) וגם ניהלו אותו באמצעות ועדות שונות ובית משפט.

בבית המשפט הילדים היו השופטים. היתה גם חוקה, שעליה התבססו השופטים. היא היתה תקפה גם כאשר הנשפטים היו המדריכים ואפילו קורצ'אק עצמו. לבית המשפט היתה סמכות להעיף ילד שלא מתאים. במשך שלושים שנה זה קרה פעמים ספורות.

מערכת החוקים והכללים של בית היתומים יצרה חברת ילדים דמוקרטית, שהבסיס שלה היה ערבות הדדית וחברות.

הילדים הגיעו מרקע קשה ומעוני. אחוז הבוגרים שפנו לפשע היה זעום ביותר.

בכל קיץ הם יצאו לקייטנה בת חודשיים בכפר. עבור רבים מהם זו היתה הפעם הראשונה שהם יצאו מהעיר וראו קצת טבע. הם ניהלו בה אולימפיאדה לפי חוקי האולימפיאדה האמיתית.

במלחמת העולם השנייה, הועבר בית היתומים היהודי לגטו. התנאים בשנתיים-שלוש האחרונים של בית היתומים היו קשים מאוד. קורצ'אק התקשה להשיג אוכל ותרופות לילדים. הוא אסף ילדים נוספים רבים מהרחוב, וניסה לספק לכולם גם חינוך וגם בית.

באוגוסט 1942 נשלחו הילדים לרכבת הנוסעת למחנה ההשמדה טרבלינקה. לקורצ'אק היו כמה אפשרויות להציל את עצמו. הוא סרב. אומרים שהוא אמר לילדים על הנסיעה שצפויה להם, שמדובר בטיול ושזה השקר היחיד ששיקר להם. אף אחד מהילדים ומהמדריכים שיצאו אל מותם באותו משלוח (מעל 200 איש) – לא חזר.

עוד כ-4000 יתומים יהודים מבתי יתומים נוספים בגטו נשלחו באותם ימים לטרבלינקה.

משום שבית היתומים פעל במשך יותר משלושים שנה, היו חניכים רבים שסיימו את בית היתומים לפני השואה. חלקם שרדו את המלחמה, והם סיפרו על הבית המיוחד שגדלו בו. הם כינו אותו 'גן עדן לילדים'.

הכנה לצפייה בהצגה "אני לא גנב" מאת סיון הנדלסמן הבמאית

ספר שהופך למחזה-

המחזה "אני לא גנב" הוא עיבוד עפ"י ספר שנכתב לפניו.

שאלה מנחה: מה לדעתכם ההבדל בין ספר למחזה, טקסט שצריך לעלות על הבמה?

למורה: בספר הסיפור  מיוצג באמצעות תיאורים ושפה, במחזה הסיפור מיוצג ע"י פעולות בהווה.

בתיאטרון יש למקד את העלילה הדרמטית, ואת הזמן. לעומת ספר, שיכול להיות ארוך ומפורט יותר. בספר יש יותר תיאורים (נוף,רגשות, מצב) והדיאלוגים משולבים בטקסט סיפורי. במחזה אין מקום לתיאורים, כל המרכיבים צריכים להראות על הבמה ולהתקיים בביצוע של השחקנים. הדיאלוג הוא יסוד מרכזי ויש הפרדה ברורה בינו לבין התיאורים שהופכים להוראות במה.

למורה: תיאטרון סיפור-

המחזה כתוב במסגרת של תיאטרון-סיפור. במסגרת זו, הדמות הראשית היא גם המספר, והיא נכנסת ויוצאת מהסיפור, כאשר היא לוקחת איתה ביחד את הקהל, דרך העיניים שלה. בהצגה "אני לא גנב" המספר הוא יאנק.

2. התייחסות לעיצוב ומרכיבים ויזואליים:

שאלה מנחה: מהו המקום בו מתקיים המחזה? (בית היתומים של יאנוש קורצ'אק)

 שאלה מנחה:מהי התקופה בה מתרחש המחזה? (טרום מלחמת העולם השניה ותחילתה, השואה)

 שאלה מנחה:מהם החפצים הקיימים  בבית-יתומים, ומהם המקומות (לוקיישנים) בהם מתרחש המחזה? (מיטות, דלתות, שולחנות, שמיכות, חדר אוכל, חדר שינה, משרדו של ד"ר קורצ'אק)

שאלה מנחה: מהו תפקיד התפאורה בתיאטרון? (לייצג זמן, מקום, אווירה, דימוי)

למורה: עיצוב הבמה יכול להיות ריאליסטי, כלומר, לנסות לייצג על הבמה את כל האלמנטים הויזואליים שבאמת יש בבית-יתומים (מיטות, דלתות, שמיכות וכו') וכן, לייצג את המקומות השונים. אפשרות נוספת של פרשנות המחזה ועיצוב הבמה היא לייצר דימוי וויזואלי/בימתי.

שאלה מנחה: מהו דימוי? מהו דימוי בתיאטרון?

למורה:  בתיאטרון אפשר להשתמש במרכיב וויזואלי, חפץ כלשהו או תנועה כלשהי כדי לייצג רעיון, או רגש מסויים.

שאלה מנחה: מהן התמונות שעולות בנו (אסוציאטיבית) כשאנו חושבים על היהודים בתקופה הזו?

 שאלה מנחה: מהי המשמעות של בית-יתומים? ילדים שאין להם בית משלהם, הורים.

 למורה: בהצגה "אני לא גנב" בחרו היוצרים להשתמש באלמנט תפאורה מרכזי-מזוודות.

שאלה מנחה: למה לדעתכם הם בחרו באלמנט הזה? מהן המשמעויות המתקשרות למזוודה? (פליטים, יהודים בזמן השואה, מסע)

 למורה: הבחירה במזוודות באה לייצג את הרעיון שיתומים למעשה נושאים איתם את ביתם עליהם כל חייהם. כמו כן- מרמזות המזוודות על גורלם העתידי של הילדים בבית-היתומים. המזוודות יוצרות את כל המקומות במחזה, ומשנות את תפקידיהן כחפצים. (לפעמים המזוודה משמשת כשולחן או כמיטה)

3. מוסיקה:

כאשר נצפה בהצגה נשים לב לדברים הבאים:

האם השימוש במוסיקה היה באמצעות מוסיקה מוקלטת או נגינה חיה?

מה תפקיד המוסיקה בהצגה? (לתת אווירה, ואם כן, איזו אווירה? לתת תחושה של מקום, סאונדים של רחוב וכו')

4. תנועה:

כאשר נצפה בהצגה נשים לב לדברים הבאים:

האם יש שימוש בתנועה על הבמה?

איפה בא לידי ביטוי השימוש הזה?

למורה: מאחר והייחודיות של בית-היתומים של יאנוש קורצ'אק היא בכך שהילדים עצמם ניהלו אותו, בחרו היוצרים להשתמש במזוודות ליצירת שפה תנועתית, בה הילדים בונים בעצמם כל מקום חדש במחזה. (אולם השינה, משרדו של קורצ'אק וכו')

לאחר הצפייה

שאלות מנחות:

באילו נושאים עוסקת ההצגה?
למה שימשו המזוודות בהצגה?
מי הדמויות בהצגה?
(במידה והתלמידים קראו את הספר)- מהם ההבדלים בין הספר להצגה?
מה מאפיין את הילדים בבית-היתומים?
מהו התהליך שעבר יאנק מתחילת ההצגה ועד סופה?
מה היה תפקידן של התפאורה, המוסיקה והתנועה בהצגה?

שימו לב - המלצות אלו הן מטעם המפיק או האמן המציעים את הפעילות.

hania1@actcom.net.il