מול כולם

מיכאל הוא ילד שסובל מתסמונת "טורט", תסמונת שגורמת לו להשמיע קולות מוזרים ללא שליטה ותנועות לא רצוניות. כל חייו עבר מבית ספר לבית ספר ולא הצליח להשתלב, אבל השנה מחליטה אמו שהיא לא מוכנה לוותר ורושמת אותו לבית ספר חדש בכיתה "רגילה". חלק מהילדים צוחקים עליו ומציקים לו, אבל בזכות ילד אחד שמאמין בו ומקבל אותו כפי שהוא, מצליח מיכאל לזכות באהדת כולם. בזכות אמו התומכת, החבר החדש שרכש והרצון הגדול שלו להשתלב, מצליח מיכאל ללמד את כולם שהשונות של כל אחד מאיתנו רק עושה אותנו מיוחדים.

כי מי שרוצה להיות "רגיל" – מפסיד!

תסמונת טורט מתאפיינת ב"טיקים" לא רצוניים, שהם תנועות וקולות קצרים שחוזרים על עצמם בלי קשר לסיטואציה בה הם מתרחשים. התסמונת אובחנה לראשונה על ידי הנוירולוג הצרפתי ד"ר טורט, ונקראת על שמו. הגורם לתסמונת עדיין לא ידוע בוודאות. אסט"י, ארגון סינדרום טורט בישראל מדווח כי 2-3 מתוך 1000 ילדים במדינת ישראל (למעלה מ- 8000) מתמודדים עם תסמונת טורט.

כתיבה: אורי אוריין

בימוי: משה קפטן 

תפאורה: זאב לוי

מוסיקה: יאור רונן

תלבושות: רחלי בן שמעון

שחקנים: אור מאיר, מתן שביט,אביב כרמי/מיכל שטמלר, סיון מסט, אמנון וולף, יולי סקר

דבר המחזאי – אורי אוריין

במפגשים שערכתי עם ילדים ומבוגרים בעלי תסמונת טורט, ביקשו כולם להדגיש שהם לא רק "חולי טורט". יש להם תחביבים, אהבות, רצונות, מחשבות ובנוסף - יש להם גם את התסמונת. כפי שלכל אחד מאיתנו יש את הדברים שמפריעים לנו ואת הדברים שאנחנו אוהבים בעצמנו, כך גם להם יש מדי פעם טיקים.

ניסיתי לחשוב מה הדרך הטובה ביותר להציג את סיפורו של אותו ילד מיוחד. האם זה מנקודת מבטו של הילד? האם זו דווקא אמו שדוחפת אותו ומתעקשת? או אולי מנהל בית ספר שעושה שינוי משמעותי בחייו? בסופו של דבר כל ההיבטים האלה נכנסו להצגה, אבל ההיבט החשוב בעיני הוא דווקא החברים לכיתה, אותם ילדים "רגילים". ילד יכול להיות אמיץ ונחוש, אבל כדי לעשות התקדמות של ממש הוא חייב סביבה אוהבת ותומכת. כל מה שצריך זה אדם אחד שמאמין בך, ילד אחד שמוכן לתת הזדמנות לילד אחר - כדי לחולל שינוי גדול.

דבר הבמאי – משה קפטן

אילו יכולנו להתנהל בחיים על פי הגדרות המילון, המושג ״שונה״ היה מסתכם בפירוש: ״לא דומה, לא אותו דבר״. אלא שהחיים מורכבים יותר מהגדרה במלון ולצערי להיות שונה בחברה שלנו זה לא עניין של מה בכך. 

שונות מביאה איתה יחס מורכב מצד האחר, זה המחשיב את עצמו ״נורמלי״. לצערי, ילדים ״שונים״ במערכת החינוך מוצאים את עצמם מושפלים, נעלבים או עצובים כתוצאה מההתנהגות של חבריהם לכיתה, התנהגות שעיקרה השפלת האחר לטובת העצמת האגו שלהם.

במחזה אנו עוסקים בילד שסובל מתסמונת טורט, שהיא ללא ספק קשה ולא נעימה עבורו, ומפחידה אולי עבור האחר. יחד עם זה, עשינו כל שביכולתנו להשתמש בתסמונת הזו כדי לדבר על ״שונות״ באשר היא כיוון שלא צריך תסמונת טורט כדי להיחשב שונה בחברה. מה עם ילדים שמנים? חרשים? מרכיבי משקפיים? צולעים? ועוד.

כאבא לילדים הבטחתי לעצמי שאקדיש את היצירה הזו לאותם ילדים שונים. אני מודה על הזכות להפוך את האמנות שלי לכלי שאולי יכול להשפיע על הילדים שיצפו בהצגה, ובעקבותיה יפנימו שכלנו - בלי יוצא מן הכלל - ילדים של אלוקים, ובזכות ההצגה יחבקו את האחר ולא ילעגו לו.

הכנה לקראת הצפייה בהצגה

מול כולם – כשאתה שומע את שם ההצגה, אילו אסוציאציות עולות בך? ובמה לדעתך ההצגה עוסקת?

האם שמעת על תסמונת טורט? האם פגשת פעם אדם הסובל מהתסמונת?

סרטים מומלצים לצפייה לפני הצפייה בהצגה:

• פלא
• בחזית הכיתה

שאלות לדיון לאחר הצפייה בהצגה:

למה לדעתכם מיכאל חושש להתחיל ללמוד בבית הספר החדש?

במה מתבטאת התסמונת של מיכאל? ומה לדעתכם הקשיים איתם מתמודד מיכאל בחיי היומיום?

במהלך ההצגה חווה מיכאל מספר התקפים של "טיקים". תוכלו להיזכר בעקבות מה הם מופיעים?

לו אתה היית נבחר למועצת התלמידים אלו דברים היית רוצה לשנות בבית ספרך?

לו היית בנעליו של יונתן, האם היית בוחר בשון "בשם החברות" או שהיית בוחר במי שאתה מאמין בדרכו?

מדוע אתם חושבים שאמא של מיכאל נהגה כפי שנהגה בנוגע למכתבים? האם הייתם פועלים אחרת?

מה לדעתכם הוכיח מיכאל בכך שנבחר למועצת התלמידים?

מה צריך לשנות בכיתה בה אתם לומדים על מנת שילד כמו מיכאל ירגיש בנוח להיות חלק ממנה?

במסגרת עבודת המנהיגות הציע מיכאל לכתוב על מרטין לותר קינג, מדוע לדעתכם מיכאל הזדהה עם דמותו ועם פועלו?

עם מי מהדמויות בהצגה הזדהיתם? עם מי לא? מדוע?

שימו לב - המלצות אלו הן מטעם המפיק או האמן המציעים את הפעילות.

orlyhashaa@gmail.com