שירה גפשטיין

אפשריים שני סוגי תוכן:

האחד: אודות הציור, השני יעסוק בפיסול ומיצב.

ציור:

במפגש אקרין מצגת מעבודות הציור שלי, אסביר על אופני הפעולה, מקורות ההשראה, ופירוט דרכי העבודה. נדבר על איך יוצרים קולאז' ציורי בלי לפול למניירות של קולאז' ציורי, נדבר על ראפרנסים לחיים ולתולדות האמנות, מהי מחווה, מה ההבדל בין גניבה של דימוי, לבין ציטוט, לבין הומאז'. מה המשמעות של הזמן והמקום בהם אני פועלת, ולמה חשוב לאמן וגם בכלל לאדם להכיר אמנות שמסביבו, ותולדות האמנות.

נושאים נוספים שעולים מהעבודות:

גודל העבודות: עבודת הציור הגדולה מגיעה ל 600/250 ס"מ, ואחרות סביב 2- 3 מ'. מה משמעות של גודל יריעה כזה?   אסביר על האופן שבו אני בונה את הקומפוזיציה ביריעה כזו, על הדחיסות והפרטים. מהו תפקידו של הגודל? המשמעות בחוויה של הצופה של כל אלו.

מהו דימוי? מהו זכרון קולקטיבי? כיצד מתבטאת ה"אני" האישי בעבודה, והמקומות בהם יש חפיפה בין השניים.

בנוסף נדבר על מגדר, העול הנשי, פמיניזם שנגד הדרה נשית, ומצד השני היכולת לראות כאישה כאדם השונה מהגבר, מאפיינים נשיים דורשים התייחסות כזו, אף שלא תמיד מתקיימת.

מהי ההתייחסות שלי לנשים בציור? מהי הסביבה בהן הן מצויות? ואופן תיאור הקונפליקט שחוזר כמוטיב בעבודות, הפער בין האישה הציירת, החושבת, הרוחנית, לבין האישה העמלנית בעבודות התחזוקה של החיים, ובפרט כאמא.

עבודות הציור במצגת מתקופה של 10 שנים אחרונות 2010-2020

נעבור על העבודות במצגת, ונעלה דיון פתוח עם שאלות הדדיות.

פיסול ומיצב:

נראה מצגת עבודות פיסול ומיצבים שלי מהשנים האחרונות.

מה ההבדל בין פיסול ומיצב? אסביר על החומרים המשמשים אותי, מה מקורם ואיך הגעתי לעסוק בהם. נדבר על משמעות החומר, התכונות המאפיינות אותו, ואיך זה משפיע על התחושה שלנו כשאנחנו פוגשים אובייקט בחיים ובאמנות.

אסביר כיצד אני יוצרת עולם מושגים חדש, ע"י  שיבוש, תעתוע, התמרה, עיוות של החומר ביחס לתכונותיו. נדבר על מהו סייט ספסיפיק, איך מזהים אותו בעבודות.

העבודות מעלות שאלות על מקום ועל סביבה, ועל הגודל הפיזי שלנו איך אנחנו מרגישים בחללים שונים. אסביר מהי שפה אדריכלית, כיצד אני משמשת בה על מנת למשמע חומרים שאינם מתאימים לשפה. ומה יוצר העיוות הזה.

נדבר על מבנים מונומנטלים בחיים ובאמנות, כיצד הם משפיעים על תחושותינו. נדבר על מודל, כדרך פעולה, שיבוש מאפייני המודל הרגילים, ה"צעצוע" מול הדבר האמיתי, כאשר המודל הוא אפשרות לבניית הדבר האמיתי וגם מציע פרשנות אישית.

נראה מצגת מעבודתי, ונדון בנושאים מתוך השאלות של הקהל, ומתוך השאלות שלי אליה. רמת העמקה ואופן השיחה יהיו בהתאם למשך ולגילאים.

שירה גפשטיין / אודות

נולדה ב1978 במושב גת רימון, חיה ויוצרת בתל אביב ובגת רמון. בוגרת המדרשה לאמנות עם הצטיינות באמנות ותעודת הוראה. עבודת הגמר שלה באמנות עברה והציגה בקבוצתית גדולה במוזיאון ישראל ב2006, גפשטיין מושקוביץ היתה בגרעין היוזם והמקים של גלריה בנימין, שם הציגה ואף ליוותה עשרות אוצרים בתערוכותיהם,וגם פעילותה בגלריה שיתופית נוספת "חנינא",  הביאו לרכישת ניסון רב במחקר ופיתוח רעיונות והקשרים בעולם האמנות.האמנית השתתפה במהלך השנים בעשרות תערוכות, קבוצתיות ויחידות, בחללים המרכזיים,בניהם משכן לאמנות עין חרוד, מוזיאון תל אביב, מוזיאון ישראל, מוזיאון חיפה, מוזיאון הנגב, בית האמנים בירושלים ועוד. עבודותיה נמצאות באוספים חשובים ופרטיים רבים, בנהם אוסף דיסקונט, אוסף לאומי, אוסף משפחת וסטהיימר, אוסף תירוש ועוד.

שירה גפשטיין / הצהרת אמן

נולדתי בישראל, במושב קטן במרכז, להורים שהקימו משתלה גדולה עם לידתי.

שנות ילדותי במושב, בחוץ, על העצים ובתוך חממת הצמחים הגדולה בה נהגתי לשחק שעות ארוכות, ניכרים בעבודות הפיסול והמיצב ובבחירת החומרים: חומרים ארעיים שעלולים לקרוס, מתכלים ומתבלים עם הזמן כמו רשתות, ספגים, עץ ועור. את האחרונים אני הופכת למונומנטים זמניים, ניצבים בגאון, מתיישרים אל השפה האדריכלית. ניגוד העניינים בין החומר לשפה בו הוא מפוסל, יוצר הזרה, זה עולם של שיבוש, תעתוע, התמרה, עיוות.  אני יוצרת עולם ברכטיאני לעילא שבו המנגנון המרכזי הוא הזרה.

בעבודות כמו: חסן בק, תכניתS  , מגדלים רכים, מגדל, אני חוקרת את רעיון המודל/דגם על שלל גווניו, כפורמט עבודה, לדגם יש את היכולת לייצג נאמנה דבר כלשהו, ובו בזמן גם להציע לו פרשנות.  פעולת ההזרה של מבנים, לפעמים מונומנטליים, ע"י בחירה בחומרים ארעים יש בה מידה לא מבוטלת של ביקורת והעלאת שאלות כלפי המבנה המקורי. שאלות אלו מקבלות מימד חברתי פוליטי ע"י הדימויים עצמם: מסגד, מגדלי מגורים, מגדל שמירה וכ"ו.

העיסוק שלי בפיסול ביחס לציור אינו נפרד, אלא שני אלו מהווים כר פורה להשפעות הדדיות: קווי מתאר של האובייקטים הפיסוליים חודרים לציורים ומשפעים על הסצנות: בעבודה: שער האריות (ירושלים 2017) ציירתי על חלונות הענק של הגלריה מערכת צירי גריד שחורה ומסועפת, שכל כולה הגיעה מהשפה בבניית אובייקטים פיסוליים. מהצד השני הדימוי המרכזי בעבודה תמו פלאייך(ירושלים 2018) של האישה נושאת את כלבתה הלבנה תורגם לפסל ממשי במידות 1/1.(חג הקורבן, 2018)

בציור אני יוצרת הזרה עי מפגש דימויים, הנבחרים מהרפרטואר העשיר של עולם הדימויים בעידן הטכנולוגיות שמאפשרות יצירתם והעברתם של אינסוף דימויים חזותיים ישירות לכף היד שלי. הנארטיב עובר בין ציטוטי ציירים דורות לאחור, לבין רפרנסים לציור עכשווי מקומי וגלובלי. ויש בו אירוניה וביקורת נוקבת כלפי החברה הישראלית. הסיפור המתאר פרקים מחיי האינטנסיביים והדורשניים, כאשה, אמא ואמנית, השזורים באותה קומפוזיציה יחד עם מהומות, טילים, ומערך אקולוגי גוסס.

מעניין אותי קו התפר בין מצבים ציוריים ורעיוניים של פראי למבוית, בין אקספרסיבי לפיגורטיבי, ולהציף נושאים חברתיים ואקולוגים הבוערים באש התמיד, בהם סוגים שונים של מערכות יחסים, המתקיימים במישורים מומצאים יותר או פחות.

ראה בתיאור 

שימו לב - המלצות אלו הן מטעם המפיק או האמן המציעים את הפעילות.

shiradan15@gmail.com