האופרה יומנה של אנה פרנק מאת גאורגי פריד

"יומנה של אנה פרנק" היא אחת האופרות המודרניות הפופולאריות בעולם.

 זוהי הופעתה הראשונה של האופרה בישראל ובעברית (בתרגומו של דוד זבה).  אילת כהן, מייסדת אופרה פיקולה, היא גם המבצעת את התפקיד של אנה פרנק.

האופרה מספרת את רחשי לבה ונפשה של אנה פרנק. מהאופטימיות הבלתי נלאית, גיל ההתבגרות, התאהבות בפיטר, והפחד והיאוש ביחד עם אמונה ותקווה.

האופרה מתעסקת בחוויה סובייקטיבית של התבגרות הגוף והנפש אצל נערה אנה, הנאלצת להתמודד גם עם המציאות שנכפית עליה בגלל היותה נערה יהודייה בזמן השואה.

היצירה כוללת 21 סצנות קצרות, החל מהכניסה למסתור ביולי 1942 ועד להלשנה ולתפיסת המסתתרים על ידי הנאצים באוגוסט 1944. אנה מתארת את האנשים, את מצבי הרוח, את המראה המשתקף מהחלון, את אהבתה המתעוררת לפיטר, אך גם פחד ובדידות.

כדי שהמופע יתקיים יש להכין מקרן, מסך ומחשב. על צוות המופע נמנים מפעיל ושני אמנים.

על היצירה

האופרה "יומנה של אנה פרנק" נכתבה בשנת 1968 על פי הספר. את הליברית (בגרמנית) ואת המוזיקה כתב המלחין הרוסי גרגורי פריד. בחמש שנים שקדמו למותו של המלחין, היא הייתה האופרה המבוצעת ביותר מאת מלחין חי.
היא תורגמה לאנגלית רוסית הולנדית ואטלקית. 

על היוצרים

איילת כהן-סופרן

אילת כהן היא זמרת סופרן מוכרת בארץ ובעולם. בשנת 1996 היתה איילת בין מקבלי פרס קרן התרבות אמריקה-ישראל ומאז זכתה במלגה ללימודי מוזיקולוגיה מן האוניברסיטה העברית בירושלים ובפרסים משני קרנות עידוד כישרונות צעירים בסן-פרנסיסקו. היא היתה בחירת הבמאי בתחרות הבינלאומית לזמרי אופרה בקליפורניה והגיעה לגמר בתחרות אגודת המוזיקה כרמל בקליפורניה בתחרות מטעם תחנת הרדיו KDFC ובתחרות הבינלאומית למוזיקה ישראלית בלונדון. לאחר שובה ארצה הוכתרה בתואר אמנית מצטיינת מטעם משרד הקליטה. אילת השתתפה חמש פעמים בתכנית היוקרתית של המכון הבינלאומי לאמנויות הזמרה.

אלכס כגן- במאי

אלכס כגן (נולד ב-1944 בברית המועצות- אוזבקיסטן), ועלה לישראל בגיל 6. הוא התחנך בקיבוצים כפר מנחם וגבעת-ברנר. בעת שירותו הצבאי הכיר לראשונה את חנוך לוין, ולאחר מלחמת ששת הימים העלו שניהם במשותף את הקברט "את ואני והמלחמה הבאה" שחולל שערורייה ציבורית. אחד משירי המחזה הוא השיר "שחמט" המוכר בביצועה של חוה אלברשטיין. כגן כותב מוסיקה לתיאטרון, טלוויזיה וקולנוע משנת 1967. עבד עם מיטב המחזאים והבמאים בארץ ובחו"ל. בהמשך לעבודתו עם חנוך לוין, הלחין גם לניסים אלוני, כתב מוסיקה לסרטי הקולנוע ועוד. בסוף שנות ה-80 החל לעסוק בבימוי אופרות ואף היה ממקימי האופרה הקאמרית הישראלית. משנת 1985 ביים בגרמניה, דנמרק וישראל.  חתן פרס מערב גרמניה לבימוי קברט שירי וייל.  

אלכס אנסקי-קריין מוקלט

שחקן ושדרן רדיו. החל משנות השבעים הגיש את תוכנית הבוקר "שבע אפס שבע" בגלי צה"ל, אשר לימים ירדה מהאוויר וחזרה במתכונת מחודשת בשנת 2001. לאחר מכן עבר אנסקי לשדר את התוכנית במסגרת תחנות הרדיו האזוריות. במהלך שנות השמונים הגיש בגלי צה"ל גם את התוכנית המיוחדת לסוף השבוע "חמינדוס".  עד שנת 2005, מדי יום שישי בערב, יחד עם ההיסטוריון מיכאל הרסגור, הגיש גם את התוכנית "שעה היסטורית" בו דנו בפרק בהיסטוריה האנושית. במשך שנות שידורה שודרו למעלה מארבע מאות ועשרים תוכניות. הוא היה גם מנהל מחלקת הקריינים של התחנה והגיש במשך תקופה מסוימת את התוכנית "קולה של אמא". בשנים האחרונות הוא מגיש תוכנית אישית אקטואלית המשודרת בימי שישי ושבת. אנסקי מרבה לתרום קולו להנחיות ולפרסומות ברדיו, בצד הנחיית טקסים וערבי ספרות ומוזיקה.

ברט ברמן - פסנתרן

פסנתרן ומלחין הולנדי-ישראלי, מוכר כמבצע של פרנץ שוברט ומוזיקה קלאסית בת זמננו. למד אצל יאפ ספאנדרמן באקדמיה למוזיקה של אמסטרדם. השתלם עם תאו בראונס ואלפרד ברנדל. כסולן זכה בפרס ההצטיינות ההולנדי, עיטור חברי הקונצרטחבאו, הפרס הראשון בתחרות גאודאמוס למבצעים ותחרויות סולניות נוספות. בטרם עלייתו לישראל, שימש במקביל מרצה בכיר למקצוע הפסנתר באקדמיות למוזיקה של רוטרדם וארנהם. בישראל, היה עורך במכון למוסיקה ישראלית ונגן בסינפונייטה הישראלית באר שבע. ברמן מופיע בישראל, אירופה וארצות הברית כסולן ובהרכבים קאמריים. ברט ברמן הוא גם פסנתרן מומחה בליווי זמרים והיה שותף לאין סוף קוצרטים בארץ ובחו"ל.

ביקורות : (קובץ הביקורות המלא נמצא בלשונית ההמלצות שבעמוד המפגש באתר)

"שעה של התפעלות וזעזוע. חובה לראות חובה לשמוע"

(חגי חיתרון)

נמנה בכתבתו של יוסי שיפמן "שנה מסעירה למוסיקה הקלאסית" כאחד המופעים החשובים  של השנה.                                                        

"יומנה של אנה פרנק", מונודרמה של גרגורי פריד (נוסח עברי: דויד זבה, בימוי: אלכס כגן, נגינה בפסנתר:בארט ברמן, קריינות מוקלטת: אלכס אנסקי) בביצועה המרשים של איילת כהן היא יצירה שכתובה במינון  מבוקר היטב של רמיזות למוזיקה שמרנית לכאורה וחדשנית בשילוב שמצליח לספק מבט מחודש על סיפורה הידוע של אנה פרנק. כוחו של המופע באיפוק בבימוי ובהגשה הבהירה של איילת כהן. עוד מופע שחשוב שישוב ויעלה לבמות בישראל".

סיפורה של הנערה המופלאה אנה פרנק מוכר ומפורסם זה שנים רבות ברחבי העולם. יחד עם זאת הספור לא גווע, לא נעלם וממשיך להזין דורות של צעירים ומתבגרים ותורם רבות לזכר השואה.
מכאן, שהאתגר להעלות כיום אופרה-דרמה המספרת את הספור בצלילים ובמשחק הוא עצום ומסקרן.

נכחתי כמובן באחת הופעות הבודדות של האופרה (בודדות לצערי) בספרייה למוסיקה ובמרכז ע"ש פליציה בלומנטל. הבמה הקטנה היתה צנועה בתפאורה של כמעט כלום-כסא, שולחן, כמובן מחברת ועט לכתיבת היומן , ובצד פסנתר הכנף השחור . זמרת ופסנתרן וקולו של הקריין הנהדר אלכס אנסקי. המוסיקה של גרירורי פריד ,הכתובה לזמרת היא אתגר ענק. זו מוסיקה המצריכה טכניקה מעולה להפקת סגנון מודרני אמנם מתון אך בודאי לא רומנטי והפרזות דורשות שליטה ברמות השונות של הקול. איילת כ הן עמדה באתגרהזה בהצלחה גדולה. במנעד הגבוה היא לא איבדה שליטה ובשאר המנעדים היתה מאד אכספרסיבית וחמה. היו געגועים, היה צער, והיתה אופטימיות והרבה תקווה.

איילת הוכיחה גם מידה מרשימה של נוכחות בימתית ויכולת משחק כך שהיצירה "הקטנה" והמינימלית קיבלה אופי תאטרוני מוצלח. חזק מאד. הפסנתרן ברט ברמן עשה מלאכה נאמנה מאד מבלי לגנוב את ההצגה. איילת, שלבשה שמלת משבצות עם צוארון בייבי לבן, ושתי צמות שחורות שיקפה אפילו בצורתה ובהופעתה את אנה פרנק. היצירה ראוייה לעלות על במות רבות ואני ממליצה בכל לב לתמוך במבצעת הראשית שעתידה לפניה כמו גם הווה שלה. כירון ראוי להערכה ולעידוד.

(​אורה בינור​, מוזיקולוגית ומבקרת המוסיקה מעריב וגלי צה"ל)

מומלץ ללמוד בכיתות את הסיפור של אנה פרנק ולקרוא קטעים מתוך היומן המפורסם.

הלימוד יעשה תוך כדי חינוך בתיכונים לזכרון השואה ולסיפור הסיפורים מהשואה.

מומלץ לקיים שלושה שיעורים לפחות על אנה פרנק לפני הצפיה במופע.

אפשר לבקש מהילדים שיקראו בבית את היומן כהכנה לצפיה במופע

שימו לב - המלצות אלו הן מטעם המפיק או האמן המציעים את הפעילות.

ayelet25@hotmail.com