יעלי אוהבת לבקר בדירתה של סבתא מאשה ובעיקר מסקרן אותה חדר אחד עם המון ספרים והפתעות, שסבתא קוראת לו “חדר הפלאות”. בחדר זה היא כותבת על גבי שלל פתקים שירים בשפה רחוקה ומשונה שיעלי אינה מבינה וקוראת לה “השפה הסודית של סבתא”. יום אחד, כאשר משב רוח מפזר את הפתקים ברחבי הבית ויעלי מנסה לאסוף אותם ולשזור מהם מחרוזת, היא מסתקרנת וחוקרת את סבתא על השפה המיוחדת שלה, שפת היידיש, ועל העבר וההווה, החלומות והיצירה שהיא רוקמת מתוכה.
איריס ארגמן כתבה סיפור מלא חן על קשר בין דורי בחברת מהגרים, כזה שיש בו לא פעם ניתוק מסוים, לשוני ותרבותי, אך גם חיבור רגשי עמוק שמצליח גשר עליו. סבתא מאשה היא דמות שברור כי אמנם היא נמצאת כאן, בישראל, אך דברים רבים בה נושאים ניחוח זר משהו: הבגדים שהיא לובשת – “חולצה לבנה וחצאית ארוכה עם קפלים”, הריהוט בסגנון שנות החמישים, קופסת התפירה הנפתחת לצדדים כמגרות, התה והעוגיות – כולם כמו שייכים למקום אחר, סממנים של מה שהתרבות הישראלית מכנה “סבתא פולניה”. והזרות לא מתמצה בסממנים הפיזיים שלה אלא מתקיימת גם ובעיקר בשפת היידיש שבה היא כותבת, באופן שמשלים את המראה החיצוני: כאשר יעלי שואלת למה לא מדברים יידיש גם בארץ, סבתא עונה, “בישראל מדברים עברית, והיידיש קצת הלכה לאיבוד. היא כמו מעיל ישן שנשכח במדף העליון של הארון”. זהו דימוי שובה לב ומדויק, שכן כמו בגד שפה היא דבר שאפשר להחליף, עקרונית, לפשוט וללבוש, אך גם אין להתכחש לעובדה שהיא אינה דבר של מה בכך, שהיא עוטפת את כל הווייתנו ומהווה ערוץ לביטוי הזהות והשייכות שלנו.
מתוך: כתב העת "הפנקס", מור פוגלמן- דבורקין
הספר "חדר הפלאות ל סבתא מאשה" עוסק בשפה, זהות והקשר ביניהם.
הכנה למפגש סופר:
1.קראו את הטקסט הספרותי לילדים. ות.
2. הציגו לילדים את המילים ביידיש המוצגות בתחילת הספר. בקשו מהילדים לקרוא אותן. מדוע המילים מוזרות ולא מוכרות? הרי המילים כתובות באותיות עבריות אך הן לא עברית.
3. המוטיב ביצירה- החוטים ביצירה מסמלים את הזיכרון הנפרם, החוט המשתלשל ומתגלגל לעבר העבר וחוזר חלילה. בקשו מהילדים.ות לעקוב אחר החוטים ביצירה. הפנו את תשומת ליבם לכך שהחוטים מתגלגלים מעמוד לעמוד. מדוע החוטים "מתגלגלים" לאורך היצירה?
4. מדוע השפה נשכחה? האם אפשר לשכוח שפה?
שימו לב - המלצות אלו הן מטעם המפיק או האמן המציעים את הפעילות.