אדיפוס המלך (הטרגדיות של בית אדיפוס, חלק ראשון)

החלק הראשון בפרויקט הבימתי "הטרגדיות של בית אדיפוס", בבימויו של מרט פרחומובסקי, מורכב משלושה מחזות מופת קלאסיים מאת סופוקלס - "אדיפוס המלך", "אדיפוס בקולונוס" ו"אנטיגונה" - המוצגות כאירוע רציף וגם כהצגות נפרדות בפורמטים שונים, עם אותו צוות שחקנים ויוצרים, בדיאלוג עם האופן בו הוצגו במקור ביוון העתיקה. ניתן להתאים את ההצגה לחללים מגוונים בתוך בית הספר ומחוצה לו, בחללים סגורים ובאוויר הפתוח.
הפופולריות של אדיפוס, מלך תבי, שנהנה מאהבת ההמונים מאז שגאל את העיר מהטרור של מפלצת הספינקס לפני שנים, עומדת למבחן עם התפרצותה של מגפה קטלנית. בנסיון להוכיח שכוחו כגואל העיר עוד במותניו, מחליט אדיפוס לפתור את תעלומת המגפה במהלך הופעה פומבית מול אנשי העיר. אלא שככל שההופעה מתקדמת, כך נשמטת השליטה מידיו של אדיפוס והוא נאלץ להילחם על השרדותו הפוליטית והאישית.

לפני 2500 שנה, כשסופוקלס העלה את הטרגדיות הגדולות שלו, נלחמה מולדתו אתונה, דמוקרטיה שברירית, במספר חזיתות ואזרחיה התמודדו עם תקופה של חרדה וחוסר וודאות. דווקא בימי משבר אלה נולד ההכרח לחזק ואולי אף להגדיר מחדש את הזהות התרבותית והלאומית, ואזרחי אתונה בתיאטרון את המרחב התרפויטי שבו יכלו לחוות את הדילמות של קיומם ולזכות לזיכוך של הנפש. הצפייה בטרגדיות במסגרת פסטיבל שנתי היה לחובה אזרחית, ולחלק בלתי נפרד מהדמוקרטיה האתונאית. בהשראת רגע לידת התיאטרון ביוון העתיקה, ובתום חצי שנה של תהליך חזרות, אנו מקימים כעת מרחב תרפויטי משלנו, שיינסה לגעת בשורשי המדיום, אך גם יהיה לחלוטין כאן ועכשיו. העיסוק בטקסטים שנכתבו לפני 2500 שנה מנקודת מבט עכשווית תאפשר לנו לגלות אותם מחדש כיצירות מופת הנוגעות בגרעין הקיום האנושי, היחסים בין האזרח למדינה והקשר המורכב בין הורים וילדים. 

מרט פרחומובסקי - במאי -  בוגר מצטיין של החוג לקולנוע והחוג לאמנות התיאטרון באוניברסיטת תל אביב. שימש כאסיסטנט של הבמאים רוברט סטורואה, רנה ירושלמי ומנחם גולן. יצר שורה של הצגות תיאטרון עטורות שבחים, ביניהן "האם יש מקקים בישראל?" (הפקה עצמאית בתיאטרון הבימה), "הנסיכה האמריקאית (חוזרת)", "1948" ו"אפשר לעשות עם זה משהו" בתיאטרון תמונע, "הסלון של סבתא ורדה" בפסטיבל תיאטרונטו, "פלישתו השנייה של נפוליאון" בפסטיבל עכו, "פנטזיה לאהבה ולכינור" בתיאטרון יידישפיל, "צ'כוב בעבודה על '3 אחיות'" באנסמבל הרצליה, "מלכת אמבטיה 1970.2010" בתיאטרון האוניברסיטה ועוד. בשנת 2021 זכה בפרס הביכורים בפסטיבל הסרטים חיפה על סרט הקולנוע הראשון שלו "תל אביב". בשנת 2011, זכה בפרס אמנות הקולנוע מטעם משרד התרבות והספורט על הפרויקט הקולנועי רחב היריעה "מאגר העדויות של הקולנוע הישראלי" שיצר. כמו כן, בין השנים 2000-2017 כתב על תיאטרון וקולנוע בגופי תקשורת מובילים, ביניהם עכבר העיר, טיים אאוט, וואלה, ידיעות תל אביב ועוד.

שחקנים

תובל שפיר – אדיפוס 
החל את הקריירה שלו כילד-שחקן והפך לאחד מכוכבי הילדים והנוער הגדולים בהיסטוריה של ישראל, עם תפקידים רבים בטלוויזיה ("השמינייה", "גאליס", "כפולה") ועל הבמות ("פסטיגל"). בשנים האחרונות עובר לתפקידים בוגרים, ומשחק בתיאטראות המובילים בישראל (הבימה, בית ליסין). כמו כן, שיחק בתפקיד הראשי בסרטי הקולנוע "פעם הייתי" (2010), "גאליס: המסע לאסטרה" (2012) ו"גאליס: קונקט".

תמר אלקן מאושר – יוקסטה
אחת השחקניות הגדולות של דורה, תמר החלה את הקריירה שלה בתפקיד הראשי בסרטו המצליח של דן וולמן "גיא אוני". לאחר מכן, במשך ארבע שנים, הייתה אחת השחקניות המובילות של תיאטרון החאן בירושלים, והשתתפה בין היתר ב"סיפור על אהבה וחושך", "תעלולי סקפן", "תהילה" ועוד

ערן בוהם – קראון
אמן ובמאי, בוגר סמינר הקיבוצים. מיד עם סיום לימודיו נסע לניו יורק ולמד שם ב-NYC Sandy Massy. עד 1997 התגורר בעיר והופיע במגוון הפקות אוף-ברודווי ואוף-אוף-ברודווי. עם חזרתו לישראל השתתף במגוון פרויקטים והפקות תיאטרון בתיאטראות מיינסטרים ופרינג'.

אמיתי קידר – רועה
הופיע בתיאטרון הבימה, תיאטרון הסמטה, צוותא (ב"קברט עגנון", שזכה בציון לשבח בפסטיבל עכו 1996) ובתיאטרון יידישפיל. בקולנוע שיחק את הירש בסרט זוכה האוסקר "הבן של שאול" (2015). בטלוויזיה גילם לאחרונה את המלך הורדוס בסדרה "הקדושים", בהפקתו ועם קריינותו של מרטין סקורסזה.

גד קינר-קיסינגר – טירסיאס

שחקן, דרמטורג, משורר, מתרגם ופרופסור אמריטוס מהחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב, וזה רק חלק קטן מקורות החיים המרשימים שלו.

1) מכיוון שההצגה מנהלת דיאלוג עם ראשית התיאטרון והפונקציה החברתית שלו, ניתן לפתח דיון על המקום שממנו נובעת היצירה האמנותית ומה התפקיד החברתי שלה. ניתן לדבר על המקור הטקסי של התיאטרון, על הצורך "לצאת מהחיים" למרחב שבו אפשר לחשוב עליהם דרך אמנות. 

2) עוד נושא שנובע מההתכתבות של ההצגה עם ראשית התיאטרון הוא "מה צריך בשביל תיאטרון". אין בהצגה הזאת אפקטים של תאורה והתפאורה היא מינימליסטית. הגוף והקול של השחקנים, שפועלים באופן "חי" מול הקהל, הם בעיקר מה שמייצר את העולם של ההצגה, וזאת המהות של התיאטרון בניגוד למדיומים אחרים.

3) הקונפליקט המרכזי של ההצגה הוא בין התפיסה שהאדם שולט במעשיו ואחראי לגורלו, לבין התפיסה שהגורל מוביל את האדם, והוא צריך לזרום עם מה שקורה ולהשלים עם זה שהוא לא קובע הרבה. השאלה איזו מהתפיסות נכונה יותר היא שאלה טובה לדיון. בנוסף, ניתן לאתגר ולדון בשאלה האם מעשה היציאה נגד הגורל, כפי שאדיפוס עושה בהצגה, גם אם סופו הוא כישלון לכאורה - הוא טעות או שניתן לומר שלפעמים לעצם המאבק בגורל יש ערך. 

שימו לב - המלצות אלו הן מטעם המפיק או האמן המציעים את הפעילות.

metarboot@gmail.com