קן הקוקיה

תחום: תיאטרון
תת-תחום: מופע תאטרון
משך זמן המופע: 110
סגנון:
שם הרכב:
סיווג:
שם המפיק: תאטרון הקאמרי
קהל יעד: יא - יב
כמות קהל מקסימלית: 500
הסעה: הסעה כלולה במחיר
סוגות נוספות
נושאים נוספים
תאריך הצטרפות לסל 30/06/2019

סיפורו של חוסה במוסד לחולי-רוח, הממריד את יתר החולים המאושפזים ומנהיג אותם בקרב נגד עריצות הממסד וקשיחותה הדרקונית של האחות הראשית. המחזה, כמו הסרט המפורסם "קן הקוקיה" (בכיכובו של ג'ק ניקולסון),  מדגיש את המאבק הנואש בין עריצות בשם "החוק והסדר" וחירותו של הפרט. המחזה מבקש לומר ששפיותם של מי שמוגדרים כ"נורמלים" היא יחסית... ואולי העולם על מנהיגיו הוא שהשתגע? מחזה אנושי, מרגש ומשעשע כאחד סוחף ומרתק, בהשתתפות מיטב שחקני התיאטרון.

קן הקוקיה

מאת דייל וסרמן עפ"י ספרו של קן קייזי

תרגום: אילן רונן

בימוי: עמרי ניצן

תפאורה ותלבושות: אדם קלר

עריכה מוזיקלית: רותם כרמלי

תאורה: נדב ברנע          

עריכת סאונד: עמית (Coam) מרקו

משתתפים (לפי סדר הא-ב):

איציק אבל, שלומי אברהם, רות אסרסאי, עזרא דגן, עוז זהבי, יצחק חזקיה, שלום כורם,  מוטי כץ ,יואב לוי, מיה לנדסמן, רביב מדר, אבישי מרידור, אסף סולומון, זיו קלייר, אורי רביץ, אולה שור סלקטר, אוהד שחר, נעמה שטרית, ערן שראל.



 

עמרי ניצן (בימוי)

נולד ב1950 בתל־אביב. בוגר המגמה לבימוי בדרמה סנטר לונדון. 1979-1974: במאי בית בתיאטרון הבימה. 1980-1979: במאי בית בתיאטרון הקאמרי. 1985-1980: מנהל אמנותי בתיאטרון חיפה. 1991-1985: מנהל אמנותי בתיאטרון הבימה. 1993-1991: מנהל אמנותי בפסטיבל ישראל, ירושלים. מ-1994 משמש כמנהל האמנותי של התיאטרון הקאמרי. ביים חמישה ממחזותיו של ברטולט ברכט: חתונה ועלייתה ונפילתה של העיר מהגוני בקאמרי, 1980; מעגל הגיר הקווקזי בהבימה, 1987; הנפש הטובה מסצ'ואן בתיאטרון הלאומי של מינכן, 1989; אמא קוראז' בקאמרי, 2002. ביים אחד עשר ממחזות שקספיר: חלום ליל קיץ והלילה ה-12 (הבימה), נשי וינדזור העליזות, ריצ'רד השלישי, הסוחר מונציה, קומדיה של טעויות, כטוב בעיניכם, המלט, מקבת (הקאמרי), מהומה רבה על לא מאומה (תיאטרון חיפה), כטוב בעיניכם (תיאטרון באר־שבע). בין שאר ההצגות שביים: על קלות דעת וצביעות, מי תהום, האוצר, הזכייה הגדולה, המטבח, הביתה הביתה, מותו של סוכן, סוף ההתחלה, משרתם של שני אדונים, ביקור הגברת הזקנה, סיפור משפחתי, רצח, המורדים, אויב העם, אמא קוראז', דמוקרטיה, יתוש בראש, היה או לא היה, אמדיאוס, גטו, האריסטוקרטים, קברט, דבר מצחיק קרה, יהודים רעים, מפיסטו, הילד חולם. באופרה הישראלית ביים את שיקוי האהבה מאת דוניצטי (הוצגה גם באופרה של ברלין ובפסטיבל האופרה של פינלנד), האיטלקיה באלג'יר מאת רוסיני, אותלו מאת ורדי, מסע אל תום האלף מאת יוסף ברדנשווילי וא. ב.יהושע (הוצגה גם באופרה של רומא), הילד חולם מאת גיל שוחט וחנוך לוין (הוצג גם בבית האופרה בויסבאדן),עלייתה ונפילתה של העיר מהגוני, מאת ברכט ווייל. בטוקיו ביים את נבוקו ובאופרה של אנטוורפן את שמשון ודלילה מאת סן סאנס. פרסים: זכה בפרס טנא לבימוי. זכה 4 פעמים בפרסי "כינור דוד" ופעם אחת בפרס "ורד הכסף" כבמאי השנה. חתן פרס חנה וגוטליב רוזנבלום לשנת 2000. זכה 6 פעמים בפרס התיאטרון הישראלי בקטגורית "במאי השנה": על רצח שזכתה גם בפרס "הצגת השנה" (1997), על המורדים - שזכתה גם בפרס "הצגת השנה" 1998, על קומדיה של טעויות שזכתה גם בפרס "הקומדיה של השנה" (1996), על כטוב בעיניכם שזכתה גם בפרס "ההצגה המחודשת הטובה ביותר" (2001) על המלט שזכתה גם בפרס "הצגת השנה" (2005), ועל גטו ב- 2010. ב-1997 זכה בתואר "איש השנה בתיאטרון" מטעם "ידיעות אחרונות" וערוץ 2, ובאותו תואר מטעם "מעריב". בשנת 2010 זכתה ההצגה המלט בתואר "הצגת העשור", במישאל שנערך בין 50 אנשי אקדמיה מתחומים שונים. אמדיאוס זכתה בפרס ה"העלאה המחודשת" (2009). קברט זכתה בפרס הצגת השנה ובפרס המחזמר של השנה, ועמרי ניצן זכה בפרס במאי השנה כבמאי המחזמר (2012). נשוי לרינה ואבא לאנה, רוני ומאיה.

אילן רונן (תרגום)

מנהל אמנותי של התיאטרון הלאומי הבימה 2004-2016 ; מנהל אמנותי של קבוצת הצעירים של הבימה 1996-2004;  מנהל אמנותי של התיאטרון הקאמרי 1984-1992 ; מנהל אמנותי של תיאטרון החאן הירושלמי 1975-1982; נשיא איגוד תיאטרוני אירופה 2011-2015; ביים לאחרונה: מחכים לגודו בתיאטרון העברי ערבי ביפו, מי מפחד מוירג'יניה וולף בתיאטרון הבימה, אוסלו בתיאטרון בית ליסין. 

עוז זהבי (מק'מרפי)                                                                                                                             בוגר סטודיו יורם לוינשטיין. קולנוע וטלוויזיה בישראל: הכל הולך- רשת, ערוץ 2. ג'וני בג׳וני ואבירי הגליל, דרמה, yes. אביאל בזגורי עונה 1-2, HOT. בנימין ג'יבלי בסרט טוביאנסקי. טום בסרט הסיפור של יוסי. יוסי בסרט פרדייס קרוז. יקיר בחיים אחרים, דרמה, קשת ערוץ 2. איציק בנסולי בעספור עונה 1-2, HOT. אפרים בנבלות, מיני סדרה לHOT. אלון בסרט התגנבות יחידים. צ'יף בהאי, עונה 1-3 HOT. ברגר בשיער בקאמרי. קולנוע וטלוויזיה בחו״ל: midnight sun - פיילוט לרשת ,NBC בתפקיד  אלכס. ארי בסרט bordering on bad behavior, דרום אפריקה. סאות׳לנד, תפקיד אורח בעונה 8, ארה"ב. פרסומות: פרזנטור ״רנואר״ משך 6 עונות. פרזנטור ״מאניה ג׳ינס״ משך 2 עונות. במה: ארז באם יש גן עדן, הבימה. פסטיגל 2008-2011, 2013 סיבוב מסוכן בסטודיו יורם לוינשטיין. זכיות ופרסים: מקום שלישי בתחרות מלגות בתמיכת קרן שוסהיים. זוכה פרס "ינשוף הזהב"- השחקן הטוב ביותר בפסטיבל cineramabc  בברזיל על תפקידו בסרט פרדייס קרוז. זוכה  בפסטיבל 2014 Indie Gathering כשחקן הטוב ביותר בתפקיד משני על תפקידו בסרט  . bordering on bad behavior בקאמרי: עקיבא בהצגה פשוט לאהוב.

 

קן הקוקיה

מאת דייל וסרמן עפ"י ספרו של קן קייזי

תרגום: אילן רונן

בימוי: עמרי ניצן

תפאורה ותלבושות: אדם קלר

עריכה מוזיקלית: רותם כרמלי

תאורה: נדב ברנע          

עריכת סאונד: עמית (Coam) מרקו

משתתפים (לפי סדר הא-ב):

איציק אבל, שלומי אברהם, רות אסרסאי, עזרא דגן, עוז זהבי, יצחק חזקיה, שלום כורם,  מוטי כץ ,יואב לוי, מיה לנדסמן, רביב מדר, אבישי מרידור, אסף סולומון, זיו קלייר, אורי רביץ, אולה שור סלקטר, אוהד שחר, נעמה שטרית, ערן שראל.

"קן הקוקייה" כמשל       

העשור השביעי של המאה העשרים מתאפיין במחאות, התקוממויות, הפגנות, מאבקים, מרידות,

מלחמות לעצמאות ולשמירה על זכויות. כל אלה בתשובה לדיכוי מתמשך ולעריצות על כל גווניה.

 

בזירה הבינלאומית חלה הסלמה ניכרת במלחמה הקרה בין ארה"ב לברה"מ, שכמעט הגיעה ב-1962 לאסון גרעיני. "המלחמה הקרה" באה לידי ביטוי בתחום הצבאי והטכנולוגי. שנות ה-60 ניכרות גם בסימן קריסתו של הקולוניאליזם האירופי והכרזה על עצמאותן של מ-ושבות רבות ברחבי העולם, בעיקר באפריקה.

 

ברחבי ארה"ב נערכו הפגנות של אפרו-אמריקאים בהנהגתו של מרטין לותר קינג שנשא בפני 250 אלף מפגינים את הנאום המפורסם "יש לי חלום".

 

ילדי הפרחים -  תנועה פציפיסטית ואנטי קפיטליסטית שדחתה את ערכי דור ההורים ויצאה במופגן נגד איסורים חברתיים ומיניים, נתנה לגיטימציה למריחואנה וניצלה את פיתוח הגלולה נגד הריון.

בשנות ה-60 היתה ארה"ב שקועה עמוק במלחמת וייטנאם שגבתה קורבנות רבים ונתפסה בעיני רוב הציבור כמלחמה מיותרת ולא מוצדקת. גיוס החובה היה מאד לא פופולרי והשמועות על איך להתחמק ממנו פרחו ושגשגו. בקרב הצעירים צמחו זמרי בלוז ורוק שגידלו שיער, שרו שירי מחאה ומשכו אחריהם המוני צעירים. קהל זה הפך לתנועה חברתית שכונתה "ילדי הפרחים" בשל סלידתם מהרס הטבע בידי בני האדם וגם בזכות מנהגם לשזור פרחים בשיער ולהושיט פרח לאנשי הכוחות המזויינים ושומרי החוק.

 

ההיפים, שראשיתם בתנועת מחאה נגד מלחמת וייטנאם, הפכו לתנועה אידאולוגית שהציגה תפיסת עולם חדשה, מהפכנית: להחליף את המלחמות במוסיקה ובסמים, המקנים תחושת אושר ושלווה, מעודדים הידברות, משרים הרמוניה ואהבה. כחלק מתפישתם לשוויון ולאחווה התארגנו ההיפים בקומונות ובחרו להינתק מהדור של הוריהם ומעקרונותיו המיושנים. בין הדמויות שהשפיעו עליהם היו ג'ון לנון, ג'ימי הנדריקס, ג'ורג' האריסון הרברט מרקוזה ומרטין לותר קינג.

 

מלחמת וייטנאם היתה אחד משיאיה של ה"מלחמה הקרה" בין הגוש המערבי-קפיטליסטי, לבין הגוש המזרחי-קומוניסטי, ומקור לטראומה עמוקה בארה"ב. מספר ההרוגים במלחמת וייטנאם היה כ-4 מיליון, מתוכם כ-58 אלף חיילים אמריקנים. המלחמה חשפה את חוסר האמינות של המימשל, את השקרים והטיוח של המנהיגים הפוליטיים והצבאיים. היא הוציאה לאור החלטות מוטעות והנחות שגויות, שעלו בחייהם של חיילים רבים. תוצאות המעורבות הצבאית היו הרות אסון. החיילים לא ידעו בדיוק מה הם עושים בג'ונגלים של וייטנאם, המטוסים האמריקניים הפציצו כפרים עלובים ומחקו אותם מעל פני האדמה. חיילי מפקדה אמריקנים היו מעורבים במעשי שחיתות, בגזענות, בסירוב למילוי פקודות ובעריקות. כתוצאה מכל אלה הסתמנו בארה"ב לאורך שנות השישים שלושה כיווני התנגדות ציבורית למלחמת וייטנאם: התנגדות שמקורה במחנה הימני-שמרני וחוסר הרצון של מחנה זה להמשיך לתמוך במשטר של דרום וייטנאם. התנגדותן של נשים ואמהות של חיילים ששרתו בוייטנאם וארגוני חיילים משוחררים, שטענו כי רק העניים וחסרי ההשכלה אולצו להתגייס. המקור השלישי היה הכיוון הליברלי של השמאל, קבוצות סטודנטים, פעילים של זכויות אדם, ארגוני איכות הסביבה, צעירים לפני גיוס, שהחלו בפעולות מחאה כמו שביתות רעב והפגנות נגד פשעי המלחמה. בקמפוסים היו התפרצויות אלימות בין סטודנטים לבין כוחות המשטרה. מלחמת וייטנאם מיקדה את כל גווני המחאה וסיפקה למפגינים מטרה מוחשית וקונקרטית. בדיעבד, מוסכם כיום על חוקרי התקופה שהמלחמה היתה בעצם מנוגדת לאינטרסים האמריקניים.   

הפלישה לצ'כוסלובקיה - בלילה שבין 20 ל-21 באוגוסט 1968 פלשו צבאותיהן של חמש מדינות חברות בברית ורשה לצ'כוסלובקיה: 200,000 חיילים חצו את הגבול עם כוח של כ-2,000 טנקים. הפלישה הסובייטית לרפובליקה הסוציאליסטית התרחשה לאחר שכשלו המגעים למניעת יישום רפורמות האביב של פראג שקידם אלכסנדר דובצ'ק , מנהיג המפלגה הקומוניסטית של צ'כוסלובקיה, אשר ביקש לממש את זכויות הפרט במדינה, למרות התנגדות ברית המועצות. כדי לזרז את תפיסת השליטה בעיר הבירה פראג, הגיעו כ-100 סוכנים סובייטים לשדה התעופה הבינלאומי של פראג. השתלטו על השדה ואיפשרו את נחיתתם של מטוסי תובלה ועליהם כוחות מוטסים, כלי רכב משוריינים וטנקים, אשר הציפו את העיר. בעת הפלישה נהרגו 72 צ'כוסלובקים ומאות אנשים נפצעו. לאחר הפלישה הוקמה בכיכר העיר מצבת זיכרון ליאן פאלאך אשר העלה עצמו באש ב-16  בינואר 1969 במחאה על האלימות הסובייטית.

- הוקמה חומת ברלין שסגרה את הגבול בין מזרח ומערב ברלין כדי למנוע עריקת אזרחים למערב.   

- ג'ון פיצ'רלד קנדי שנבחר כנשיא ה-35 של ארה"ב נרצח באותו עשור בדאלאס.

- נלסון מנדלה נשלח למאסר עולם.

- נוסד הארגון לשחרור פלסטין שמטרתו ייצוג פוליטי של הפלסטינים ומאבק מזויין במדינת ישראל.

 

"תרבות הנגד" והמהפכה החברתית של שנות ה-60:

תרבות הנגד היתה תנועה המונית אנטי מימסדית שפרצה לראשונה בבריטניה ובארה"ב ואז התפשטה ברחבי העולם המערבי. צעירים רבים החלו להתקומם נגד הנורמות השמרניות של התקופה. בין היתר היתה זו תגובה להתערבותה של ארה"ב במלחמת וייטנאם. הפעילים, שזכו לכינוי "היפים", קראו שלא לבטוח ברשויות ובמימשל וחתרו להשגת שוויון זכויות מוחלט עבור כל התושבים, בלי הבדל גזע דת ומין. בין אמצע שנות ה-60 ואמצע שנות ה-70 תפחה תנועת הנגד ותפסה תאוצה במקביל לצמיחתה של התנועה לזכויות האזרח שצברה כוח ותוקף עם התעצמותה של מלחמת וייטנאם. נושאים חברתיים שונים הצמיחו את תנועת הנגד, ביניהם אפלייה, גזענות וקיפוח. באוניברסיטאות נלחמו סטודנטים עבור הרשות לבטא את דעותיהם בציבור, הרשות להתכנס ולהפגין. הפעילויות כללו גם קריאה למאבק בעוני ובבורות, שמירה על איכות הסביבה והחופש לקיום יחסי מין ללא חשש מהריונות לא רצויים. בתחום האמנויות יצאה קריאה גורפת נגד הצנזורה ובעד חופש הביטוי. עלה אל פני השטח הצורך להתייחס אחרת אל המוגבלים, הפגועים בגופם ובנפשם, וליישם לגביהם שיטות מתקדמות של טיפול.

השימוש הנרחב בסמים כמו LSD  קיבל מישנה תוקף כשדמויות מוכרות כמו הסופר קן קיזי למשל, לקחו חלק בניסויים של השפעת הסמים, ונתנו ביטוי מילולי למה שראו וחוו. השימוש בסמים הפך להיות כל כך  נפוץ עד שכתב העת "טיים מגזין" פרסם מאמר נרחב המזהיר מפני הסיכונים שבצריכת LSD  . חברי תנועת הנגד ואחד מדובריה, כמו הפסיכולוג טימותי לירי למשל, האמינו שהשימוש בסמים פסיכדליים יביא שינויים מרחיקי לכת עבור החברה כולה וישחרר אותה מכבלי המוסכמות המיושנות והפסולות.

 

 

 

 

שימו לב - המלצות אלו הן מטעם המפיק או האמן המציעים את הפעילות.
תאטרון הקאמרי
052-2228210רון

ronb@cameri.co.il

תל-אביב, לאונרדו דה וינצ'י 30, ת.ד. 23097

סל תרבות ארצי הוא תוכנית חינוכית האחראית על חשיפת תלמידי ישראל לתרבות ואמנות כחלק ממערכת החינוך הפורמאלי.

תוכנית סל תרבות ארצי מקנה לתלמידים מגיל הגן ועד י"ב, כלים לצפייה מודעת ובעלת משמעות בששת תחומי האמנות – תיאטרון, מחול, מוזיקה, קולנוע, ספרות ואמנות פלסטית.

 התוכנית משותפת למשרד החינוך, לחברה למתנ"סים ולרשויות המקומיות.

התוכנית פועלת החל משנת 1987.