טרור

תחום: תיאטרון
תת-תחום: מופע תאטרון
משך זמן המופע: 90
סגנון:
שם הרכב:
סיווג:
שם המפיק: תאטרון הקאמרי
קהל יעד: י - יב
כמות קהל מקסימלית: 500
הסעה: הסעה לא כלולה במחיר
סוגות נוספות
נושאים נוספים
תאריך הצטרפות לסל 29/07/2019

אשם או זכאי?

אתם - הקהל בהצגה, אתם חבר המושבעים בבית המשפט, אתם חורצים את דינו של הנאשם בכל ערב מחדש.

שנים אחדות לאחר אסון התאומים, חוטף טרוריסט מטוס נוסעים בגרמנייה ומאיים להתרסק באמצע אצטדיון כדורגל המכיל 70,000 צופים.

צוות חרום של חיל האוויר מוזנק. טייס הקרב לארס קוך מקבל החלטה. הוא מיירט את  המטוס המכיל 164 נוסעים. אף אחד לא נשאר בחיים. הוא עושה זאת בניגוד לפקודות שניתנו לו, הוא עושה זאת על דעת עצמו.

המחזה עוסק בשאלות מוסריות ומצפוניות, במהות הדמוקרטיה וכבוד האדם דרך הראי של מערכת החוק והמשפט.

האם הטייס אשם או זכאי ? האם מוצדק להרוג 164 בני אדם בכדי להציל 70,000 בני אדם? הקהל באולם ישמש כחבר מושבעים ויחרוץ מידי ערב את דינו של הטייס.

טרור מחזהו המרתק והמצליח של המחזאי הגרמני  פרדיננד פון שיראך מוצג לראשונה בארץ. 

פון שיראך סופר ומחזאי, הוא עורך דין פלילי בכיר.

מונחים משפטיים: מתן גולדבלט  מונחים צבאיים: אבישי מרידור

לינק לתוצאות ההצבעות זכאי או אשם? ברחבי העולם

http://terror.theater/

 

 

 



טרור 

מאת פרדיננד פון שיראך

תרגום: שרה ואסתר פון שוורצה

בימוי: שרה פון שוורצה

משתתפים:

שופטת : עידית טפרסון

לארס קוך, נאשם : אבישי מרידור

ביגלר,  סנגור: ניר סעדון

נלסון, תובעת מטעם המדינה: עדי גילת

כריסטיאן  לאוטרבאך, עד: רובי מוסקוביץ

פרנציסקה מאייזר, תובעת פרטית ועדה: רותם כרמלי

תפאורה: אבי שכוי

תאורה ווידאו: איתמר לוריא

מוסיקה: גדי סרי

תלבושות: גיל סרי

עוזר במאי: גיל סרי

מילים מהלב

שרה פון שוורצה – המתרגמת והבמאית

על המחזה: עמרי ניצן, המנהל האמנותי של הקאמרי, העביר לי לקריאה מחזה בשם ״טרור״ בגרמנית. כשקראתי את מחזהו של פרדיננד פון שיראך התרגשתי מאד, לא יכולתי להפסיק לקרוא. זה מחזה מאתגר ולא פשוט לביצוע. הצגה שלמה המתרחשת באולם בית-משפט, בו דנים באירוע שכבר אירע - כביכול אין דרמה שמתרחשת כרגע והמחזאי אינו מהסס וכותב מונולוגים באורך של כמה עמודים. אבל החוכמה בה נקט פון שיראך גרמה לי התרגשות גדולה. וכנראה גם לקהל. עובדה שהמחזה כבר הופיע בעשרות תאטראות. המחזה הזה מהווה דוגמא איך להעלות סוגיה מוסרית-חברתית מבלי ליפול לביצת השמאל והימין, או ליברלים מול שמרנים, מבלי להפוך לדידקטי או מיליטנטי .

הדיוק הזה בהגשת הדילמה ריגש אותי. זה תפקידה של אמנות בעיני, לשאול שאלות ולא לקבוע עובדות. בסוגיה המוסרית הזאת של טייס המחליט על דעת עצמו להפיל מטוס נוסעים חטוף, מצליח המחזאי לדון איתנו בעקיפין במהות הדמוקרטיה ומערכת החוק. הוא מבהיר לנו שתמיד יש ברירה ושאין אמת מוחלטת אחת. פון שיראך מדגים הלכה למעשה איך החוקים נועדו בעצם להגן על עצמנו מעצמנו. 

פון שיראך הוא משפטן בכיר וסופר מצליח. אני מניחה שמקצועו והיותו נכד לקצין אס.אס. הביאו אותו לעסוק שוב ושוב, באמצעות הספרים והמאמרים שלו, בסיפורים אנושיים ובמפגש שלהם עם מערכת החוק והמשפט. 

בנאום ארוך שנשא פון שיראך, הוא הסביר מדוע איש משפט כמוהו, המאמין בחוק ולא רק בדעת הרוב, דווקא הוא זה שנותן לצופים להחליט בסוף המחזה מהו גזר הדין.

תשובתו זו גרמה לי להפסיק לחשוב בעד מי אני בהצגה. פון שיראך אמר בתרגום חופשי בערך כך: ״אני רואה צופים לאחר ההצגה עומדים ומתווכחים ומדברים ואינם הולכים מיד לאכול איפשהו. כולם יודעים  שהם אינם דנים באמת באשמתו של אדם אלא בדמות ממחזה, אבל כולם דיברו על החברה שלנו, על המדינה שלנו, על העולם שלנו, על העתיד שלנו. החוקה הפכה לרגע למלאת חיים. בשביל המטרה הזאת אני כותב. בשביל הרגע הזה...״ כלומר, אם כל אחד מהקהל ייצא מאולם התיאטרון ויבין שברגע שמעורבים חיי אדם (מבחינתי גם חיי בע״ח) אז התשובה אף פעם לא מוחלטת וברורה ולא משנה מה הערכים עליהם גדלנו ומהי השקפת עולמנו. כי מאחורי כל שם יש אדם ומשפחה וחברים ועולם ומלואו שנקטע ברגע.

מבחינתי דרך המחזה אני יכולה לשאול יחד עם הקהל שאלות על מהות הקיום שלנו כאן בארץ המורכבת הזאת. לעצור לרגע ולחשוב יחד איזה עולם אנחנו רוצים ליצור.

על בימוי השחקנים: בחיפוש הדמויות היה לי חשוב להבין מה המעורבות האישית של כל אחד מהמשתתפים. מה ההסתכלות הפרטית שלהם על האירוע ולא רק כבעלי תפקידים באולם בית המשפט. בחרתי, למשל, כשופטת אישה ולא גבר. אישה בתוך עולם גברי במהותו. יחד עם העוזר במאי/ מעצב התלבושות  ועם השחקנים חיפשנו לכל אחת מהדמויות מה השייכות החברתית שלו, בן למהגרים, חברה גבוהה,  רקע עממי, ״מלח הארץ״, גבר/אישה. הרי כולנו מושפעים מהדעות ששמענו בילדותנו, מהשייכות הלאומית והמגדרית שלנו וממעמדנו בחברה. כולנו מחפשים אמת אבסולוטית של שחור ולבן שלא קיימת. אנחנו צריכים לבחון עד כמה ההחלטות שלנו הן באמת שלנו ולא נובעות מתפיסות שהיתוו לנו. אולי ישנה אפשרות אחרת? אולי יש עוד דרך שלא חשבנו עליה?

ברגע שברור לנו מה ה״פצע״ שממנו עובדת כל דמות ובעצם כל אחד מאיתנו, אנחנו יכולים להגיע למצב של בחירה ולא לעבוד מתוך הפחד וה״אין ברירה״.

רק כך יכולנו ״להעיר״ את הדמויות ולהכניס רגש אל אולם המשפט.

על הצד הויזואלי: חיפשתי עם אבי שכוי התפאורן דרך לשמור על הריאליזם של בית משפט אך עם זאת לשחק עם החלל. אבי בא עם רעיון של קירות פרספקס עם אפקט מראה. כלומר, המראה יכולה בתאורה מסויימת להיהפך לשקופה ואפשר לראות דרכה מה מתרחש מאחורי הקלעים, מאחורי אולם בית המשפט. בכך לאפשר לנאשם אינטימיות עם עצמו לרגעים.

המראה המשקפת את הקהל לעצמו מבהירה את היות הקהל בהצגה הזאת שחקן חשוב - חבר המושבעים, היעד אליו הדמויות מדברות.

בתאורה ובוידאו איתמר לוריא ואני חיפשנו דרך להעצים רגעים מסויימים ומאידך להפוך רגעים אחרים לאינטימיים בלי לבטל את הדמויות היושבות על הבמה. איתמר הביא דימויים לא ריאליסטיים בוידאו, שלא מתחרים עם המתרחש על הבמה, אלא רק מלווים ומשקפים את עולמה הפנימי של כל דמות, את העולמות הרגשיים מהם הדמות עובדת.

על המוסיקה: להצגה ביקשתי מהמוסיקאי להשמיע גם את קול הטרוריסט. הרי בשל אותו טרוריסט אנחנו יושבים כאן ודנים בהתמודדות עם טרור. כשישבתי עם גדי סרי הוא השמיע לי מוסיקה של דעאש המושמעת בזמן עריפת הראשים. שירת גברים בלבד ללא כלי ליווי. שירה שלווה ונעימה. המילים פחות....

זה הזכיר לנו את הובלת האנשים לתאי הגזים בליווי מוסיקה קלאסית. על המוסיקה הזו יצר גדי רצפים בכלים אירופאיים. הכלים השונים מראים שבפנים כולנו דומים רק האופנים בהם אנו מבטאים את עצמנו, ה״כלים״ בהם אנחנו משתמשים, שונים הם. בסופו של דבר, למרות כל ההבדלים וההתבדלויות, 

כולנו בני אדם.

 

לינק לתוצאות ההצבעות זכאי או אשם? ברחבי העולם

http://terror.theater/

 

 

 

 

שימו לב - המלצות אלו הן מטעם המפיק או האמן המציעים את הפעילות.
תאטרון הקאמרי
052-2228210רון

ronb@cameri.co.il

תל-אביב, לאונרדו דה וינצ'י 30, ת.ד. 23097

סל תרבות ארצי הוא תוכנית חינוכית האחראית על חשיפת תלמידי ישראל לתרבות ואמנות כחלק ממערכת החינוך הפורמאלי.

תוכנית סל תרבות ארצי מקנה לתלמידים מגיל הגן ועד י"ב, כלים לצפייה מודעת ובעלת משמעות בששת תחומי האמנות – תיאטרון, מחול, מוזיקה, קולנוע, ספרות ואמנות פלסטית.

 התוכנית משותפת למשרד החינוך, לחברה למתנ"סים ולרשויות המקומיות.

התוכנית פועלת החל משנת 1987.