ימים מאושרים

תחום: תיאטרון
תת-תחום: מופע תאטרון
משך זמן המופע: 80
סגנון:
שם הרכב:
סיווג:
שם המפיק: תאטרון תמונע
קהל יעד: י - יב
כמות קהל מקסימלית: 100
הסעה: הסעה כלולה במחיר
סוגות נוספות
נושאים נוספים
תאריך הצטרפות לסל 26/02/2019

באתר חשוף, מואר באור בוהק, קבורה וויני עד מותניה מבלי יכולת לזוז. מאחורי התל שרוע ווילי, הבעל, המבלה את ימיו בזחילה על ארבע וקריאת מודעות "דרושים". את הנחמה מוצאת וויני בשגרה יומיומית של מחוות, תפילה וציטוטי שירה, ובמונולוג אינסופי שבעזרתו היא "עוברת את היום". היא עדיין דואגת לשלום בעלה, אך כל רצונה – שהוא ישתנה. היא מאמינה שכך ישתנו גם חייה.

מי הם בני הזוג האלה? באיזה עולם הם מתקיימים וכיצד הגיעו אליו?

האם יתכן שאלה הם רומיאו ויוליה בני זמננו בערוב ימיהם?



מאת: סמואל בקט // תרגום ובימוי: ריקי חיות // ייעוץ אמנותי: נאוה צוקרמן // עיצוב חלל ותפאורה: אריאל טל ארביב // עיצוב תאורה: יואב בראל // ניהול הפקה: עומר אלשייך // שחקנים: ריקי חיות, אברום הורביץ

 

מן הביקורות:

"האופטימיות שבפסימיות. אנסמבל תמונע מעלה הפקה עשירה של המחזה הנפלא והמאתגר של בקט... חיות מעוררת אמפתיה וסוחפת... עשירה, מצחיקה ומרגשת מאד... ולצדה אברום הורוביץ בתור ווילי שגם הוא מביע כל כך הרבה" (ננו שבתאי -  ב"הארץ").

העלילה והקונפליקט הדרמתי:

"עוד יום אלוהי", אומרת וויני בפתח המחזה "ימים מאושרים" מאת סמואל בקט (1961). את הטקסטים של וויני הגדיר פעם בקט עצמו כ"סוג של קלות-דעת מעמיקה". שירתו של בקט היא קינה על חלוף הזמן, על השגרה שמרדימה אותנו עד שמאוחר מדי, ועל התכלות. כתיבתו מינימליסטית, אירונית, מרומזת ופיוטית. הוא מוותר על המוכר והנדוש, על עלילה ופעולה, ומגיע לתמצית הקיום האנושי. 

"ימים מאושרים" הוא אחד משלושת מחזות המופת באורך מלא שכתב בקט, והיחיד שעוסק במערכת יחסים של בינו לבינה בחלוף השנים. בתוך תל חשוף, תחת אור יוקד, וויני, אשה לא צעירה, שניכר בה שהיתה יפה בנעוריה, קבורה עד מותניה מבלי יכולת לזוז. מאחורי התל שרוע ווילי, הבעל, שכמעט אינו מדבר, ומעביר את הזמן בפעילויות של זחילה אל ומהחור שם הוא מתקיים, ובקריאת מודעות מעיתוני הבוקר.

המחזה הוא למעשה מונולוג ארוך שמשמיעה וויני, ספק לעצמה ,ספק לווילי בעלה, ספק לצופה מסתורי, רווי בהיזכרויות, תובנות, צחקוקים, רטינות, ביצוע טקסי יומיום טריוויאליים, בניסיון להעסיק את עצמה ולעבור איכשהו את היום "בין הצלצול להשכמה והצלצול לשינה". קטעי שירה, ציטוטים מתוך קלאסיקות, וסיפורים מן העבר המשותף שלה ושל ווילי, גורמים לה להתרפק על הימים ההם - "בסגנון של פעם", כשהאושר, התקווה, התסכול והכאב נמהלים בהם לסירוגין.

במערכה שנייה וויני קבורה בחול עד לצווארה, רק ראשה עדיין נראה. היא אינה יכולה להזיז אותו. אין לה אפשרות לחטט בתיק, והמילים אף הן "הולכות ואוזלות". על אף הנואשות שבמצבה, זה עוד אחד מהימים המאושרים שלה, כי בסופו ווילי, שנעלם מתחילת מערכה שניה, מגיח פתאום בזחילה מולה, לבוש חגיגי כמו לחתונה, או הלוויה, ומושיט יד לעברה, בניסיון אחרון להגיע אליה. ניסיון שנכשל, מטבע הדברים, כי הוא קורה מאוחר מדי, ובכל זאת, היה היתה אהבה. וניכרת גם ברגעים האחרונים.

על אף שוויני של בקט זועקת את חרדתו של האדם מפני ההעדר והאינות, היא גם נותנת ביטוי להערצתו של בקט את תעצומות הנפש של בני האדם: "זה מה שאני מוצאת נפלא כל כך. האופן שבו אדם מסתגל לתנאים משתנים".

התעסקותה של וויני בחפציה המעטים, עליזותה והאופטימיות שלה, הם שיוצרים את האירוניה השנונה של המחזה. העובדה שוויני כה עליזה במצבה האומלל והנואש היא טרגית ומשעשעת כאחד. במובן אחד עליצותה אינה אלא איוולת גמורה, וזו ראייתו הפסימית העמוקה של בקט את הקיום האנושי; במובן אחר, דומה שאת עליזותה של וויני לנוכח המוות והאינות ניתן להבין גם כביטוי לאומץ ליבו ואצילותו של האדם. ובתור שכזה מספק המחזה מעין קתרזיס. חייה של וויני אכן כוללים ימים מאושרים, בשל סירובה להתייאש.

שימו לב - המלצות אלו הן מטעם המפיק או האמן המציעים את הפעילות.
תאטרון תמונע
054-6953389 דגנית תורג'מן

tmu-na@tmu-na.org.il

תל-אביב, רח' שונצינו 8 ת.ד. 57608

סל תרבות ארצי הוא תוכנית חינוכית האחראית על חשיפת תלמידי ישראל לתרבות ואמנות כחלק ממערכת החינוך הפורמאלי.

תוכנית סל תרבות ארצי מקנה לתלמידים מגיל הגן ועד י"ב, כלים לצפייה מודעת ובעלת משמעות בששת תחומי האמנות – תיאטרון, מחול, מוזיקה, קולנוע, ספרות ואמנות פלסטית.

 התוכנית משותפת למשרד החינוך, לחברה למתנ"סים ולרשויות המקומיות.

התוכנית פועלת החל משנת 1987.