הרצל אמר!

תחום: תיאטרון
תת-תחום: מופע תאטרון
משך זמן המופע: 90
סגנון:
שם הרכב:
סיווג:
שם המפיק: תיאטרון גשר
קהל יעד: י - יב
כמות קהל מקסימלית: 500
הסעה: הסעה כלולה במחיר
סוגות נוספות
נושאים נוספים
תאריך הצטרפות לסל 12/12/2017

קומדיה מוזיקלית. השנה היא 1949. אי שם בבית הקברות דבלינג שבווינה, הרצל מתעורר לחיים למול פניהם המשתאות של חברי המשלחת האמורה להעלות את עצמותיו לארץ ישראל. עוד לפני שיספיקו לקבל את הוראות הממונים עליהם כיצד לנהוג, מעלים חברי המשלחת הצגה בניצוחו של הרצל. במרכזה של הצגה זו עומד ספרו האוטופי של הרצל, "אלטנוילנד" – ארץ ישנה-חדשה, שעלילתו מתרחשת ב"עתיד הרחוק" שבו הוקמה מדינת היהודים. הספר הוא אגדה (אם תרצו) אך גם "מפרט טכני" מלא לחיים בארץ המובטחת. בית מקדש שלישי, הפרדה בין דת למדינה, האופרה העברית הראשונה בחיפה, שבילי אופניים לצד הכבישים, רכבת מיפו לדמשק, נשים יכולות לבחור ולהיבחר, יהודים וערבים חיים בדו-קיום ומנהיגים מכל העולם מגיעים אלינו כדי ללמוד על שלום, סובלנות אחווה ושגשוג. זהו חלק מחזונו של הרצל ממנו אנחנו זוכים לטעום במהלך ההצגה.



מחזה: רועי חן

ניהול אמנותי: יבגני אריה

מוסיקה: רוני רשף

תלבושות: יהודית אהרון

תאורה: נדב ברנע

סאונד: מיכאל וייסבורד

עוזר במאי לשפה ודיבור: יוני לוקאס

עוזרת במאי: הדס שר

מפיק בפועל: רומן קבטנר

מנהל טכני: מקסים רוזנברג

משך ההצגה: שעה ו 20 - דקות ללא הפסקה

מנכ"ל: לנה קריינדלין

 

דמויות ומשתתפים:

הרצל - גלעד קלטר

דוד ליטבק/פוליטיקאי - אור יניב

מרים/זיווה - רות רסיוק

קינגסקורט/המפקד - אסף פריינטא

פרידריך/נפתלי - הנרי דוד

רשיד ביי/שלמה - אלי מנשה

גאייר/הרב - זיו זוהר מאיר

 

צוות ההצגה:

מנהלת ההצגה: אירנה גרודזינסקי

תלבושות: מרינה קרסילניקובה, ורה מושקוביץ'

אביזרים: אולגה ברזינה, אלכסנדר קוז'בניקוב

איפור: הלנה מרצינובסקי

סאונד: מיכאל וייסבורד, מיט זמיר, פליקס שפושניק

תאורה: אלכסנדר סיקירין, אליהו סרבייסקי, אירינה פקטור

עובדי במה: ואדים איליין, ויקטור קבזון, דמיטרי בורקין

 

צוות יצור:

תפאורה: יורי סוכנוב ובית המלאכה של תיאטרון גשר

תלבושות: אלכסנדר גטלין

אביזרים: אולגה ברזינה

איפור ופאות: הלנה מרצינובסקי

נקודות לדיון לקראת הצפייה:

  • הרצל: חייו, פועלו ויצירתו

בנימין זאב הרצל נולד ב-1860 בבודפשט. בצעירותו חונך ברוח ערכי תנועת ההשכלה. בכך היה דומה לרבים מבני המעמד היהודי הבינוני והעליון באירופה. ב-1878, לאחר מותה הפתאומי של אחותו פאולינה, עקרה משפחת הרצל לווינה, שם למד הרצל הצעיר משפטים ועבד בתחום. ב-1885 החליט הרצל לעשות הסבה לכתיבה ועיתונאות, ובכך החל מסעו לקראת הציונות. ב-1894, כחלק מעבודתו ככתב בעיתון הווינאי החשוב "נויה פרייה פרסה", סיקר הרצל את פרשת דרייפוס, בה צפה העוינות ליהודים על פני השטח באופן חסר תקדים. קריאות הנאצה כנגד היהודים רדפו אותו והדירו שינה מעיניו. בעקבות הפרשה החל להבשיל בו רעיון הציונות המדינית. הספר "מדינת היהודים", שהוציא לאור שנתיים לאחר מכן, ב-1896, הוא פרי תהליך שעבר עליו, מאדם שהאמין כי על היהודי האירופאי להיטמע בחברה האירופאית, לאדם שהאמין כי ליהודים אין עוד מקום באירופה.

הספר, ששטח את עיקרי החזון הציוני, חולל סערה בקרב יהדות אירופה. האליטות, שדגלו בהתבוללות, קיבלו אותו בקרירות, אך מעמדות נמוכים יותר אימצוהו בהתלהבות. שנה לאחר פרסום ספרו הראשון, נערך בבאזל הקונגרס הציוני הראשון, ובכך נפתח מסעו של הרצל לזכות בהכרה דיפלומטית ומדינית ברעיונותיו - הכרה אותה שאף לבסס לפני התיישבות מעשית בארץ ישראל. דרכו של הרצל היתה רצופה מהמורות, ואחת הבולטות שבהן הוא הסכסוך בתנועה הציונית בשל פרשת אוגנדה. לקראת סוף חייו, פקפק ביכולתה של הציונות לקרום עור וגידים. אולם, למרות המכשולים, החזון הציוני שנבט במוחו המוטרד של עיתונאי וינאי צעיר, מומש על ידי התנועה שייסד. כמאמר המשפט: "שום דבר לא עומד בפני רעיון שזמנו הגיע".

ב-18 באוגוסט, 1949, נקבר הרצל, חוזה מדינת היהודים, בירושלים. מסע ההלוויה החל בווינה, שם נקבר הרצל בשנת 1904. ההלוויה הממלכתית הראשונה במדינת ישראל היתה ביטוי לתחושת ההערכה וההערצה לדמותו של החוזה, ומבע סמלי של הגשמת החזון הציוני. בצוואתו ביקש הרצל שארונו יועבר לארץ ישראל.

שאלות לדיון:

1. האם לדעתכם ספר יכול להשפיע על התגלגלותם של אירועים היסטוריים במציאות? מה משפיע יותר על ההיסטוריה – חזונם של אנשי רוח, הרואים בדמיונם מציאות אפשרית ונותנים לה ביטוי בכתב, או אנשי מעשה שנוקטים בפעולות ממשיות כדי לממש את החזון?

2. בראשית ההצגה מתעורר הרצל לחיים ויוצא מקברו, להפתעתם של חברי המשלחת שבאו לעלות את עצמותיו לארץ ישראל. מה מסמל מעמד זה? מה בינו ובין נוהגו של התיאטרון להציג בפנינו שחקנים חיים בדמות דמויות בדיוניות?

  • ספרו של הרצל - אלטנוילנד

ההצגה מתבססת במידה רבה על ספרו של הרצל, אלטנוילנד. על ספר זה כתבה החוקרת אניטה שפירא: "עיקר הספר עוסק בסדרי החברה החדשה שקמה בארץ ישראל. האוטופיות כולן עוסקות בשיקום החברה ובשיקום היחיד. אולם, הרצל אינו מציג חברה נקייה מכל פגם. בגן העדן של אלטנוילנד יש נחש – גאייר, המסמל אותם הרכיבים של התרבות הווינאית שהרצל רוצה להשאיר מאחוריו. גאייר הוא פוליטיקאי, דמגוג, הפונה ליצרים השפלים של שנאת הזרים, ומטיף נגד מתן שוויון זכויות ללא-יהודים בחברה היהודית החדשה. גיבור אחר של הספר הוא רשיד ביי, ערבי מוסלמי, ידיד קרוב של ליטבאק, המסביר שטוב לו במדינת היהודים. היהודים הביאו עושר וקידמה, ואין שום סיבה לערבים להתנגד להם. יש להם מלוא הזכויות במדינה, רק אין להם בעלות על המדינה."

בנוגע להיבט האוטופי בספר, ולאוטופיה כרעיון באופן כללי, כותבת החוקרת עדי צור: "הסיפורים הנמנים על הז'אנר הינם סיפורי מסע בדיוני ומוחשי מאוד אל ארץ חדשה ולא מוכרת, בה שורר אושר נצחי". בהמשך לכך, על פי צור המונח אוטופיה מייצג נקודת ציון המתקיימת בשטח מסוים (אי, ממלכה או מדינה), ובתוכנו הוא מציג תיאור חברתי התואם להשקפה עיונית מוגדרת. כיום רווחת יותר המשמעות המצומצמת של המונח, על פיה אוטופיה היא תיאור חברה אידיאלית ונחשקת שאינה קיימת במציאות הממשית.

שאלות לדיון:

  1. למה נועדו המצאת עולמות אוטופיים, כגון זה המתואר ב"אלטנוילנד"? האם לשם השגת המטרה בכתיבה מעין זו, כדאי לתאר עולם מושלם, חסר פגמים, או שמא יש מקום להוסיף פגמים לעולם המתואר גם בז'אנר האוטופי, בדומה לספרו של הרצל?
  2. האם ניתן לדעתכם להציג את האלמנט האוטופי בכתיבה של הרצל גם בעיבוד התיאטרוני? כיצד יכול להתבטא אלמנט זה? מה יכול להיות שותף לז'אנר האוטופי ולתיאטרון באופן כללי?

 

נקודות לדיון לאחר הצפייה:

  • אלמנט "שבירת הקיר הרביעי" בהצגה

על המושג התיאטרוני "הקיר הרביעי" כתב איש התיאטרון רוני פיסקר: "לבמה יש שלושה צדדים סגורים. אלה הם צירי הקלעים. אבל יש גם צד רביעי, הצד הפתוח, הפונה לאולם. אלא שצד זה הוא בבת אחת גם פתוח וגם סגור. כמובן, מבחינה חזותית הוא "פתוח", כי אחרת לא נוכל לראות את המתרחש על הבימה. אבל מבחינה חשובה מאוד הוא גם "סגור" כמו חייץ, או קיר שקוף, שהוא בכל זאת ממשי מאוד [...] כאשר מדברים על הצד הפתוח הזה כעל "קיר" מתכוונים לכך שהתיאטרון מניח הפרדה בין הבמה שעליה מתרחש הבדיון של ההצגה, לבין הצופים".

שאלה לדיון:

  1. בהצגה "הרצל אמר" אנו יכולים לראות שבזמן שמרבית הדמויות מתעלמות מהקהל, כמו בהצגות רבות, הרצל עצמו מפנה במקרים אחדים את המבט לעברנו, כלומר הוא שובר את הקיר הרביעי. מה לדעתכם מייצרת שבירה זו? האם היא מרמזת על רצונה של ההצגה לייצר סוג של דיאלוג בין הרצל, חזונו והקהל?
  • קומדיה מוזיקלית וסאטירה

יוצרי ההצגה בחרו להגדיר אותה כ'קומדיה מוזיקלית', והוסיפו שהיא נוצרה בהשראת שלושה מקורות: אלטנוילנד, תולדות מדינה ישראל וחלומות על עתיד טוב יותר. במילים אחרות, ההצגה, המביטה אחורה בזמן, מפנה מבטה גם להווה ולעתיד.

שאלות לדיון:

  1. מהו למעשה הנושא העיקרי של ההצגה - החזון של הרצל? שנות המדינה הראשונות (הזמן בו מתרחשת העלילה)? עד כמה ההצגה עוסקת בהווה?
  2. כמקובל במחזה מוזיקלי, משולבים בהצגה שירים וסיטואציות בעלות אופי קומי בולט. עם זאת, מבעד לאווירה הקומית עולות אמירות אודות המציאות בארץ שלהן אופי סאטירי יותר. מהו לדעתכם המינון שבין הקומי והסאטירי בהצגה, מה גובר על מה? 
  • שימוש בדימויי מפתח: חזותו החיצונית של הרצל ודימוי המרפסת

יוצרי ההצגה בחרו לדבוק בשני דימויים מכוננים של הרצל, הצרובים בתודעה, ולהשתמש בהם באופן שונה.

האחד הוא הופעתו של הרצל, כלומר, הלבוש, האיפור והשיער. השחקן המגלם את הרצל לבוש ומאופר בדומה לאופן שבו חוזה המדינה צרוב בתודעה הקולקטיבית - על פניו צומח זקן עבות, הוא חובש כובע צילינדר ולבוש בפראק, חליפה רשמית וחגיגית בצבעי שחור-לבן. תפקידי האיפור והשיער טעונים במשמעות מטאפורית, ונועדו לאפיין את הדמות ולשדר לנו מסרים הקשורים למעמדה, אופייה ומצב רוחה. הם משווים להצגה אופי מסוגנן ומהווים חלק מהממד החזותי שלה. כלומר, ניכר כי יוצרי ההצגה עשו מאמץ מודע להציג לקהל את הרצל בדימויו המוכר. במילים אחרות, על אף שהעלילה מכילה אלמנטים פנטסטיים – כאשר התעוררותו של הרצל לחיים הוא הבולט שבהם – הרי שדמותו של הרצל מיוצגת באופן ריאליסטי התואם את דמותו ההיסטורית.

השני, דימוי המרפסת. על הבמה השחורה והגדולה, הריקה ברובה, ישנה מעין מרפסת. היא מזכירה את המרפסת המופיעה בתמונה המפורסמת בה צולם הרצל בעיר באזל. במהלך ההצגה המרפסת משנה פנים, ומשמשת פעם כייצוג של אותה מרפסת מהתצלום המפורסם, ופעם כפרגוד, מסגרת לבמה עליה מעלה הרצל את מחזהו.

שאלות לדיון:

  1. מדוע בחרו יוצרי ההצגה להציג את המרפסת בצורה מגוונת, בזמן שאת מראהו המוכר של הרצל בחרו שלא לשנות?
  2. מהו האפקט הנוצר בשילוב האלמנטים הפנטסטיים והריאליסטים בהצגה? האם קיים בתיאטרון עצמו דבר המעודד שילוב בלתי שגרתי זה?

  • תיאטרון בתוך תיאטרון

מעבר להיותו מדינאי, הרצל היה גם דוקטור למשפטים, עיתונאי, סופר ומחזאי. הרצל שעל הבמה מתגאה בכתביו, ומבקש להעלות מחזה פרי עטו מול חברי המשלחת שהתכוונה להעלות את עצמותיו למדינת ישראל. הוא מלהק את חברי המשלחת לתפקידים בהצגה, שלה המרפסת משמשת כמסגרת לבמה. זוהי למעשה הצגה בתוך הצגה: סיפור המסגרת, שהוא ההצגה החיצונית, מציג את עלילת המשלחת שמטרתה להביא את הרצל לקבורה במדינת ישראל, ובסיפור הפנימי מוצג המחזה שהרצל מעלה מול חברי המשלחת ובהשתתפותם. לאורך ההצגה ישנם מעברים בין סיפור המסגרת לבין ההצגה הפנימית.

שאלות לדיון:

  1. איזה מן קשר קיים בין ההצגה הפנימית והחיצונית?
  2. האם אתם מכירים יצירות נוספות מן התיאטרון, הקולנוע או הספרות, בהן מוצג סיפור בתוך סיפור, או הצגה בתוך הצגה?
  3. אילו תמונות, בהצגה החיצונית או הפנימית, נחרטו בזיכרונכם? מדוע?
שימו לב - המלצות אלו הן מטעם המפיק או האמן המציעים את הפעילות.
תיאטרון גשר
054-6915561 אורי

Ori@gesher-t.co.il

יפו-תל אביב, שד' ירושלים 9

סל תרבות ארצי הוא תוכנית חינוכית האחראית על חשיפת תלמידי ישראל לתרבות ואמנות כחלק ממערכת החינוך הפורמאלי.

תוכנית סל תרבות ארצי מקנה לתלמידים מגיל הגן ועד י"ב, כלים לצפייה מודעת ובעלת משמעות בששת תחומי האמנות – תיאטרון, מחול, מוזיקה, קולנוע, ספרות ואמנות פלסטית.

 התוכנית משותפת למשרד החינוך, לחברה למתנ"סים ולרשויות המקומיות.

התוכנית פועלת החל משנת 1987.