דברים שקרו באמת

תחום: תיאטרון
תת-תחום: מופע תאטרון
משך זמן המופע: 50
סגנון:
שם הרכב:
סיווג:
שם המפיק: חני עמותה לקידום תאטרון מובחר
קהל יעד: א - ג
כמות קהל מקסימלית: 500
הסעה: הסעה לא כלולה במחיר
סוגות נוספות
נושאים נוספים
תאריך הצטרפות לסל 07/10/2015

שמו האמיתי של גיבור המחזה - תלמיד כיתה ב'- הוא יונתן, אבל רק אמא שלו והמורים בבית הספר קוראים לו ככה. הסבתא , קוראת לו "פצפון", והחברים קוראים לו "יומבללי" – "כי בכל פעם שהוא מספר על משהו מותח שקרה לו, הוא קורא בהתפעלות "יו - יו – יו- יומבללי ".

חבריו מאוד אוהבים לשמוע על ההרפתקאות המסעירות שקרו לו, כי כשיומבללי מתאר בהתרגשות את החוויות שלו, הם וגם הילדים בקהל, רואים את הסיפורים קורמים עור על הבמה. הם לא מתארים להם שהדברים עליהם יומבללי מספר, לא קרו באמת!

החברים חושדים שיומבללי ממציא הכל והודיעו לו שהם כבר לא חברים שלו!!!

האם יצליח להחזיר אליו את החברים?
האם יודה בפני חבריו שהדברים לא קרו באמת?
האם לספר סיפורים דמיוניים כאילו קרו באמת זה שקר?
איך נולד סופר?
  




ע"פ ספרה של כריסטינה נסטלינגר
מחזה ובימוי: חגית רכבי
עיצוב תפאורה: דיתי אופק
עיצוב תלבושות: מאיה מידר-מורן
מוסיקה: אלדד לידור
תנועה: עמית זמיר
עיצוב תאורה: חני ורדי
תפעול הגברה ותאורה: שלומי בן דוד
מפעיל תאורה: ליעד מלון

שחקנים

גליה ישי, אמרי ביטון, הלל קפון, הדר ברוך, יוסי עובדיה, מאיר טולדנו, רוני גולדפיין

דברים שקרו באמת

מחזה מאת חגית רכבי  ניקוליבסקי

ע"פ ספרה של כריסטינה נסטלינגר

 

דפי הכנה

על הסופרת כריסטינה נסטלינגר

למורה:

המחזה "דברים שקרו באמת" , מבוסס על ספרה של הסופרת האוסטרית כריסטינה נסטלינגר , זוכת פרס אנדרסן לספרות ילדים ( 1984). נסטלינגר היא סופרת הילדים האוסטרית הידועה ביותר בארצה ומחוצה לה. פרסמה למעלה ממאה ספרי ילדים, חלקם אף  תורגם לעברית ועובד לבמה. (שמריהו וקופסת השימורים-אחיאסף , מצפצפים על המלך מלפפון- עם עובד, עופי חיפושית סיוון- עם עובד, הכישוף המופלא של מר בץ- מטר). ספריה יוצאים באומץ וללא פשרות נגד עוולות, נגד כוחניות, רודנות וצייתנות עיוורת ובעד אינדיבידואליות ,דמוקרטיה וזכויות הילדים. תמיד היא מנסה לדרבן את קוראיה לבדיקת מוסכמות, לחשיבה מחדש, לשינוי. בספריה מתערבבות הריאליה והפנטזייה, כשהפנטזייה מפצה על הסבל והקיפוח בחיים האמיתיים.

לקראת הצפייה בהצגה : מומלץ למורה (אך לא הכרחי) לקרוא את הספר. (מסדה,בתרגום יעקב שביט. ניתן להשיג   בספריות). שימו לב- העיבוד למחזה  בחר להעביר את מקום ההתרחשות וזמן ההתרחשות לישראל בת זמננו, כך שהשמות והמושגים הם ישראלים.

 

 

תקציר  המחזה

למורה:

גיבור המחזה הוא  ילד כבן שמונה בשם יונתן, החי עם אמו הרופאה ( דר' ליאורה שמיר)  שעסוקה רוב הזמן בתורנויות בבית החולים, ועם סבתו ( אורית, צלמת חובבת) . החברים של יונתן  ( רוני ,עומר ומיקי) , קוראים לו  "יומבללי" , כי כשמשהו מאוד מוצא חן בעיניו  והוא מתלהב , הוא פולט מפיו קולות של  "יואו  יואו יו מבללי!" .

אלא שלא הרבה דברים מוצאים חן בעיניו. המציאות נראית לו דלה ונטולת ברק.  "יומבללי" בודה מליבו סיפורים דמיוניים , ומספר אותם כאילו קרו באמת (למורת רוחה של אמו הדואגת) :  על יצורים החיים מתחת לכביש,  על שודדי בנקים, ובעיקר על  חברו הדמיוני אליהו - סוכן חשאי וכל יכול , שמצרף אותו אליו להרפתקאותיו . בעזרת הסיפורים המרתקים והצבעוניים (סיפורים הקורמים עור על הבמה), נחלץ  יונתן ממצוקות ומצבים מביכים, אך הסיפורים  גורמים לו גם להסתבך.

 כשחבריו הטובים  מבינים שהוא "עובד" עליהם, הם מכריזים עליו "ברוגז". יונתן העצוב והבודד מדמיין שהוא מאוד חולה, אבל בעידודה של הסבתא הוא מתעשת. כדי לעגן את דמיונותיו במציאות ולהוכיח לחבריו  שכל סיפוריו אמת, הוא מחפש ומוצא אדם ששמו אליהו , אותו הוא מתכוון להפוך לבן דמותו של החבר הדמיוני שלו. אלא שאליהו החדש אינו סוכן חשאי.  הוא  טבח ובעל מסעדה.  יונתן   לא ממש מצליח להפוך אותו לסוכן חשאי, אבל הוא יוצר  איתו קשר חם, שעדיף על כל השקרים שבעולם. לבסוף חוזרים אליו גם החברים, אחרי שנוכחו לדעת שהם מתגעגעים לסיפוריו הצבעוניים ,גם אם קרו  רק בדמיון. ויונתן? יונתן ממשיך  להמציא  סיפורים אבל עכשיו הוא לא מפחד להודות כי הם לא קרו באמת...

לקראת צפייה: מומלץ לתת לילדים תקציר מהתקציר, כלומר לתת להם רקע בסיסי  על עלילת המחזה בו הם עומדים לצפות, אך לא לגלות יותר מדי מהעלילה. להלן תקציר מומלץ. המורה יכול/ה להוסיף ולגרוע לפי הבנתו.

תקציר מקוצר

שם ההצגה הוא "דברים שקרו באמת" . שמו של גיבור המחזה הוא יונתן והוא בן שמונה. הוא גר עם אמו הרופאה והסבתא שלו. החברים שלו ( רוני עומר ומיקי)  קוראים לו "יומבללי" , כי כשהוא מתרגש ומתפעל ממשהו הוא קורא "יו- יו- יו - יומבללי !" . יונתן מספר לחברים שלו המון סיפורים דמיוניים  כאילו קרו באמת.  בעיקר על חבר  סוכן חשאי  כל יכול בשם אליהו . גם בבית הוא מספר סיפורים דמיוניים ועומד על כך שהם קרו באמת. בהצגה נראה מה יקרה כשהחברים יתחילו לחשוד שהסיפורים שלו לא קרו באמת.

 

על החבר הדמיוני, ועל  התפקיד החשוב של הדמיון בחיי הילד

למורה:

הידעתם? 65% מהילדים יש חבר דמיוני ,חצי מהם בגיל בית ספר! סיפורים דמיוניים מעידים על יכולת יצירתית וכישרון לשפה. הפנטזיה כשהיא באה יחד עם חבר דמיוני, משחקת תפקיד בהתפתחות הילד:  מבחינה נפשית היא עוזרת להם להתמודד עם מצבים חברתיים כמו בדידות, לחץ ,חרדה ועם קונפליקטים. בעזרת החבר  הדמיוני  מביא  הילד לידי ביטוי חלומות דחפים ופנטזיות שונות ומשונות,וכך מארגן את המציאות בדרך שמיטיבה איתו . מבחינה קוגניטיבית  הפנטזיה מחדדת את ההבדל בין דמיון ומציאות.

לקראת  צפייה

לפתח שיחה על  סיפורים דמיוניים וחברים דמיוניים:

האם הם אוהבים ספרים דמיוניים ולמה?

האם הם מכירים ספרים או סרטים בהם לגיבורים יש חבר דמיוני ?

האם פיטר פן הוא חבר כזה?ואם כן למה הילדים המציאו אותו?

האם להם עצמם היו או יש חברים דמיוניים?

האם לאחים הצעירים שלהם יש חבר דמיוני?

 מה הכיף בלהמציא סיפורים?

 

על  החבר הדמיוני של יונתן  ,על הדברים שלא קרו באמת

ועל הגבול בין שקר לאמת.

 

המחזה עוסק בגבול הדק שבין דמיון ומציאות אצל ילדים או אם תרצו אמת ובדיה. להלן ציטוט משיחה של יונתן גיבור המחזה עם אמו:

אימא: יונתן  אתה שוב לא מספר מה שקרה באמת!

יונתן: זה כן קרה באמת

אימא: בטוח?

יונתן: לגמרי

אימא: תספר לי שוב

יונתן: אבל..

אימא: מהתחלה!

יונתן: הלכתי  לקנות טוש

אימא: כן

יונתן: נפלו לי העשרה שקלים

אימא: כן.

 יונתן: התגלגלו לכיוון המכסה של הביוב בתעלה

אימא: כן.

יונתן: כשהרמתי את המכסה  היה שם למטה איש עם שואב אבק..

אימא: לא! כשהרמת את המכסה.. התחלקת בבוץ, התלכלכת,  ובסוף לא הצלחת להוציא אותם.וזה מה שקרה באמת  יונתן.

יונתן: מה שקרה באמת סתם משעמם.

החברים שלי דווקא אוהבים   לשמוע את הסיפורים שלי

אמא:  השאלה אם הם יודעים שהם דמיוניים?

יונתן: אם  אני אגלה לחברים שלי  שאני ממציא  ,  זה לא יעניין אותם, אז אני מספר כאילו שהדברים קרו באמת 

אמא: ומה  יקרה כשהם  יגלו? תחשוב על זה יונתן.. (מלטפת את ראשו) בוא הנה מר גוזמאי הבדאי, תביא נשיקה. עכשיו לך לרחוץ ידיים  ושב לאכול..

 

בציטוט מדבריה של  הסופרת כריסטינה נסטלינגר  (המופיע בעמוד הראשון של דפים אלה) היא מדברת על  תפקידה כסופרת - להציב בפני הילד תמונת עולם אמיתית, בעזרתה יוכל להבדיל בין  מה נכון ומה לא נכון.

במחזה  שלפנינו, יונתן ( איתו יכולים רבים מהילדים להזדהות) מבלבל  בין דמיון ומציאות . הוא מספר לחבריו סיפורים דמיוניים ואף ממציא חבר דמיוני ומתעקש שהם  קרו באמת  גם כשטוענים כלפיו שהם " מומצאים" ומטיחים בו שהוא שקרן.

בתהליך שהוא עובר במחזה,הוא לומד לדעת  את ההבדל בין מציאות ודמיון ולא פחות חשוב - שראוי שחבריו וסביבתו  ידעו  אם הדברים שהוא מספר קרו באמת או לא. במקביל , הוא מקבל לגיטימציה להמציא סיפורים בתנאי שלא יכחיש את עובדת היותם דמיוניים.

חשוב להבין גם למה יונתן ממציא את הסיפורים-

האם  הוא מפצה את עצמו על כך שאין ביכולתה של אמו לקנות לו צעצוע שמאוד רצה ולילדים אחרים יש?

האם בגלל שאין לו אבא ? ( מסיבה זו אחרת שאינה  מוזכרת  במחזה)

 האם הוא חש בדידות כי אמו עובדת  סביב השעון גם בסופי שבוע?

האם כי גילה שהכישרון הנפלא שלו לספר סיפורים  גורם לו להיות במרכז החבורה?

 

למורה.לאחר צפייה

שאלות לשיחה עם הילדים:

למה יונתן  המציא  את הסיפורים שלו ואת החבר הדמיוני אליהו?

האם אהבתם את הסיפורים של יונתן?

מה הדאיג את  ליאורה, אימא של יונתן?

למה החברים כעסו על יונתן שגילו שהסיפורים לא קרו באמת?

למה הם בכל זאת הגיעו ליום ההולדת שלו?

האם חשוב לדעת מתי סיפורים דמיוניים ומתי קרו באמת?

מה הדברים הטובים שקרו בסוף? ( יונתן הודה שהדברים לא קרו באמת, חבורת הילדים התגבשה, סבתא העיזה ויצאה לצלם, אליהו הפך לידיד המשפחה..)

הפעלה לאחר צפייה

לכתוב סיפור דמיוני קצר.

 

על  התפאורה ( דיתי אופק) התלבושות (מאיה מידר ) התאורה ( חני ורדי) התנועה( עמית זמיר)  והמוסיקה ( אלדד לידור) בהצגה, ואיך הם עוזרים לערבב בין  מציאות ודמיון

למורה:

במבט ראשון,על הבמה רחוב די אפרורי בו ניתן להבחין בכניסה לבית ספר, וקירות  של אזור בניה עליהן גרפיטי.  בכל פעם שיונתן ממציא סיפור, נשמע סימן מוסיקלי מובהק להתחלה של קסם,  התאורה משתנה , ואחד מחלקי התפאורה נפתחים ומשתנים. הכוונה היא להראות איך בכוח הדמיון המציאות משתנה -  במקרה זה הבמה.

לדוגמא: יונתן מספר על כך שנסע במכונית מרוץ פראראי עם אליהו הסוכן החשאי - מוסיקה אור,אפקטים , קיר תפאורה נפתח כמו מוסך , מכונית מרוץ אמיתית מתגלגלת פנימה ,יונתן חובש קסדה,  קופץ לתוכה ו"טס" איתה כשאליהו והילדים צופים בו ומריעים. ברגע שמסתיים הסיפור, המכונית חוזרת  אל מאחורי הקיר, מוסיקה ותאורה משתנים  ,והבמה חוזרת במהירות למצב הקודם של שיחת ילדים ליד שער בית ספר.

לאורך ההצגה יפתחו עוד ועוד מקומות בתפאורה- פעם חלון, פעם דלתות, פעם כניסת דמויות  לא ריאליסטיות לבמה , ויחד עם המוסיקה, התאורה וכמובן יונתן המספר , יהפכו בקלילות לפנטזייה-  ללונה פארק, לחנות צעצועים, לקרקס, לטיסה במסוק ועוד. ברגע שיונתן מפסיק לספר הפנטזיה  נעלמת במהירות  ואנחנו חוזרים למציאות.

לאחר צפייה

שיחה עם התלמידים:

מה חשבתם על התפאורה?

איך הצליחו להראות את הסיפורים הדמיוניים של יונתן?

איך עזרו המוסיקה התפאורה הבגדים והמוסיקה ליצור את הסיפורים הדמיוניים?

האם אתם יכולים לצייר את איש השואב אבק?

איך עוד אפשר היה להראות את הסיפורים שלו כאילו הם קורים בדמיון?

 

אחרון אחרון חביב-על המחזה כמשל למצבו של האמן

למורה

בסוף המחזה אורית הסבתא, נותנת ליונתן מתנה ספר ריק בו  היא מציעה לו לכתוב את כל הסיפורים הדמיוניים שהוא המציא וימציא.

עמוס עוז מספר באחד המקומות כי בילדותו  היה ילד די "חלש" וכי שרד את חבורת בילדים הקשוחה באמצעות הסיפורים שהיה מספר להם.

אפשר לראות ביונתן סופר ילד שעשוי לצמוח לסופר מבוגר.

אפשר לפתח עם הילדים שיחה על  כתיבה ,דמיון, ועל היחסים שבין הסופר וקוראיו.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

סוג במה מקצועית
רוחב 10
עומק 8
גובה 6
מספר פזות 3
זמן הקמה 04:00
החשכה כן
חדר הלבשה כן
שימו לב - המלצות אלו הן מטעם המפיק או האמן המציעים את הפעילות.
חני עמותה לקידום תאטרון מובחר
054-4594077

hania1@actcom.net.il

, טבנקין 52 א' שיכון דן

סל תרבות ארצי הוא תוכנית חינוכית האחראית על חשיפת תלמידי ישראל לתרבות ואמנות כחלק ממערכת החינוך הפורמאלי.

תוכנית סל תרבות ארצי מקנה לתלמידים מגיל הגן ועד י"ב, כלים לצפייה מודעת ובעלת משמעות בששת תחומי האמנות – תיאטרון, מחול, מוזיקה, קולנוע, ספרות ואמנות פלסטית.

 התוכנית משותפת למשרד החינוך, לחברה למתנ"סים ולרשויות המקומיות.

התוכנית פועלת החל משנת 1987.