להיכנס לנעליים שלהם - היצע נוסף

תחום: תיאטרון
תת-תחום: תיאטרון
משך זמן המופע: 75
סגנון: דרמה-הסטורית-חברתית
שם הרכב: שפת-התאטרון
סיווג: הצגה בגודל בינוני
שם המפיק: יפית ונטורה
קהל יעד: ז - יב
כמות קהל מקסימלית: 300
הסעה: הסעה כלולה במחיר
סוגות נוספות
נושאים נוספים
תאריך הצטרפות לסל 13/02/2019

ההצגה מתבססת על חמש דילמות אמיתיות שחוו שורדי השואה בגטאות ובמחנות הריכוז השונים.

הדילמות עוסקות בבריחה, בפחד ,במסתור, בכבוד האדם שנרמס בשואה,הגאווה היהודית והאמונה העזה, תעצומות הנפש בכל מקום ובכל מצב,הקושי ההישרדותי ובחסידי אומות עולם.

הדילמות שואבות את הקהל אל מול מערבולת של רגשות איתם התמודדו שורדי השואה.

בתחילת ההצגה יחלק צוות השחקנים את התלמידים  לקבוצות, תוך מתן תדרוך מקיף לכל קבוצה על תפקידה בדילמה בו היא תיקח חלק.

כל קבוצה תהיה ניצבת בדילמה אחרת על הבמה. הדילמות  יוצגו ע"י שחקנים מקצועיים ובמהלכן יתנהל שיח קצר עם קבוצת התלמידים שתהיה על הבמה וגם עם שאר הקהל הצופה.

הצגה "להיכנס לנעלים שלהם" היא לא עוד הצגה בה הקהל יושב פסיבי זו הצגה בה כל הקהל לוקח חלק פעיל בסיפור ובשיח והוא זה שקובע את הסוף.

ההצגה להיכנס לנעלים שלהם מביאה לבמה דו שיח חדש ושונה על נושא השואה ומקרבת את הצעירים לנושא בצורה של חוויה ושל השתתפות פעילה.  


לצפייה בסרטון


שמי יפית ונטורה יוצרת ההצגה מפיקה ומנהלת אמנותית. אני דור שלישי לשורדי שואה מרומניה ,נמצאת בתחום התאטרון למעלה מעשור.

אני יזמית ומנהלת את  "מקום של תקווה". "מקום של תקווה" הוא מרכז הצגות אינטראקטיבי נייד בנושא השואה. הוקם ב-2017 על ידי בתמיכתה של קרן אנה פראנק משוויץ. מתוך רצון גדול להעביר ולהנציח את סיפורי השואה בדרך שונה ומיוחדת שתהיה קרובה כמו לשמוע אותם ממקור ראשון. בשנים האחרונות השקעתי זמן רב  בתיעודים בכל רחבי הארץ. תיעדתי עשרות שורדי שואה ובהשראת סיפוריהם כתבתי את ההצגה אינטראקטיבית הראשונה בישראל : "להיכנס לנעליים שלהם".

את ההצגה ביים הבמאי דודי שמאי - במאי ויוצר כ-20 שנה. עד כה כתב ויצר למעלה מ 30 הצגות פרינג',ו- 80 הצגות נוער. מנהל בית ספר למחזות זמר.

 

 

להלן חמש הדילמות המפורטות בהצגה

דילמה ראשונה:  יהודי הונגריה

מסיבות מדיניות ואידיאולוגיות הונגריה הצטרפה למלחמה לצד גרמניה. במהלך השנים 1938-1944 חוקקו שלושה חוקים נגד היהודים שכללו הגבלות בתחומים רבים כגון עבודה, דת, הגדרה מיהו יהודי, איסור נישואי תערובת, הפקעת אדמות וביטול שוויון זכויות. בתחילת שנת 1944 גרמניה טרם פלשה להונגריה  (הגרמנים פלשו להונגריה ב- 19/03/1944) ויהודי הונגריה ידעו מעט מאוד על השואה המתרחשת ברחבי אירופה. תחילת שנת 1944, משפחת גוטמן משפחה חרדית מבית של חזנים עורכת בביתה בהונגריה את קידוש ליל שישי כהלכתו עם מיטב מזמורי השבת. כשלפתע נשמעה דפיקה בדלת ...

הקידוש נעצר ונשאלת השאלה האם לפתוח את הדלת –אולי מדובר ביהודי שזקוק לעזרה?

ואולי מדובר במישהו שעלול להזיק לנו ולמשפחתנו כמו המשטרה ההונגרית או מלשינים למיניהם? האם במצב של מלחמה ברחבי אירופה מצוות הכנסת אורחים  מתבטלת?

האם כדאי למשפחת גוטמן להמשיך את קידוש ליל שישי,לא לפתוח את הדלת לזרים ובכך לנסות להגן על המשפחה. האם נסכן את עצמנו למען מישהו זר שאולי זקוק לעזרתנו?

דילמה שנייה – הבריחה מהגטו

פולין שנת 1941 , היהודים רוכזו במתחמים שנקראו גטו, המתחמים הוקמו ע"י גרמניה הנאצית. גטו הוא מתחם סגור ומבודל ליהודים בלבד. אין יוצא ואין נכנס.

בגטו מצאו יהודים רבים את מותם בשל מחלות רבות,התעללות ומחסור במזון. וסבלו מרעב,פחד,חולשה וחוסר אונים. האם שאתה נמצא במצב של פחד חולשה ורעב אתה משלים עם הגורל, מקפיד להיות קרוב למשפחה ולעבור את התופת ביחד? או מחליט להתמרד ולנסות לברוח גם במחיר של לאבד את חייך ולהיפרד ממשפחתך?

דילמה שלישית – המשפט

שנת 1953, בית משפט, ארץ ישראל. אישה יהודיה נשפטת על סיוע לנאצים בתקופת המלחמה והסגרת עשרות יהודים כדי להציל את משפחתה ואת עצמה ממוות.

האם מוצדק או לא?  האם הייתה לה ברירה אחרת?  האם אפשר לשפוט אותה בכך שהגנה על עצמה ועל משפחתה? האם בכלל אפשר לקבוע למישהו גזר דין כאשר הוא נמצא במצב כל כך קשה והישרדותי? מה ההשלכות של אותה הלשנה על הקהילה היהודית? על האחדות של הקהילה?

 

דילמה 4 -המסתור

שנת 1941 פולין, 18 אנשים בתוך בונקר קטן,  מתחת לאדמה, מסתתרים מפני התופת שפקדה את פולין. מחוגי השעון זזים וזה מרגיש נצח. חוש, אסור לדבר, אסור להרעיש, אוכל מועט שאמור להספיק לכולם, קור חודר לעצמות. הנאצים לא מפסיקים לחפש יהודים וכל רעש הכי קטן בבונקר יכול להסגיר משפחות שלמות ולגרום למותם. יהודים רבים הסתתרו במהלך השואה ברחבי אירופה במקומות מסתור שונים כגון: עליות גג, במערות, במרתפים, בבורות מתחת לאדמה במשך חודשים שלמים ובפחד נורא מפני הגרמנים ומפני מלשינים.

משפחות רבות החליטו למסור את ילדיהם למנזר ובכך לנסות להצילם,מכיוון ששהייה מרובה במקומות מסתור מהווה סכנה לילדים ולשאר המשפחות שמסתתרות. לעומתם היו מתנגדים רבים לכך מחשש שלא יראו שוב את הילדים ומחשש לחינוך נוצרי. מה עושים?האם במצב של מלחמה יש משמעות לחינוך היהודי?האם כדאי לוותר על הזהות הדתית שלהם למען הספק שאולי הם יינצלו או שמשפחה לא אמורה להיפרד והילדים חייבים להישאר עם הוריהם ולקבל חינוך יהודי ולעבור את התופת ביחד כמשפחה כקהילה?

דילמה חמישית – ההצלה הגדולה של רונייה

הדילמה הבאה עוסקת בחסידי אומות עולם. תואר חסידי אומות עולם ניתנו למי שאינו יהודי ופעל למען הצלת היהודים בתקופת השואה,  תוך סיכון חייו וללא קבלת תמורה.

אוגוסט, 1942, פולין. רונייה נערה יהודיה בת 16 נאלצה לנסוע ברכבות על מנת לעזור למשפחתה להתקיים,  רונייה באומץ רב, נסעה מוסווית לפולניה בלי מסמכים ובלי סרט על השרוול המסמן שהיא יהודיה. בעודה נוסעת ברכבת הבחינה תמיד בבחור פולני שהיה יושב קבוע בקרון שלה ונועץ בה מבטים. היא חששה שאולי הוא רוצה להסגיר אותה. באחד הימים, כשירדה בעיירה פרושוביצה  החלה האקציה הגדולה והיהודים הוצאו מבתיהם אל מחנות ההשמדה. רונייה הבינה שהמוות בקרוב יפגוש גם אותה. עד שלפתע חלף על פניה הבחור הפולני מהרכבת.... סייע לה ובכך סיכן את חייו.

נשאלת השאלה כמה אנחנו מוכנים להקריב בשביל מישהו אחר מדת אחרת? האם במצב של מלחמה יש משמעות לדת? האם אנו יכולים לעמוד ולהשקיף מהצד בעוד שאדם אחר סובל ?

מפרט טכני מקום של תקווה הוא תאטרון נייד ,אנו מגיעים ומופיעים בכל מקום בארץ. ההצגה חייבת להתקיים באולם סגור. צוות מקום של תקווה מורכב מ-4 שחקנים , במאי שאחראי גם על הסאונד והתאורה ומנהלת אומנותית . אנו מביאים עמנו תפאורה מלאה שכוללת ;גב במה ; שמורכב משלוש יחידות של 9 מטר ואביזרים לתלמידים הלוקחים חלק בהצגה. תאורה שכוללת סטנד 2 פנסי במה לוח פיקוד מיקסר 8 ערוצים הגברה שכוללת שני רמקולים מוגברם בהספק של 1000W ; שני מיקרופונים אלחוטיים 4 נקים מחשב נייד.
שימו לב - המלצות אלו הן מטעם המפיק או האמן המציעים את הפעילות.

משוב 5

לינק לצפיה

משוב 4

לינק לצפיה

משוב 6

לינק לצפיה
יפית ונטורה
0509461825

yafitv@gmail.com

רחובות, יעקב 35 דירה 9

סל תרבות ארצי הוא תוכנית חינוכית האחראית על חשיפת תלמידי ישראל לתרבות ואמנות כחלק ממערכת החינוך הפורמאלי.

תוכנית סל תרבות ארצי מקנה לתלמידים מגיל הגן ועד י"ב, כלים לצפייה מודעת ובעלת משמעות בששת תחומי האמנות – תיאטרון, מחול, מוזיקה, קולנוע, ספרות ואמנות פלסטית.

 התוכנית משותפת למשרד החינוך, לחברה למתנ"סים ולרשויות המקומיות.

התוכנית פועלת החל משנת 1987.