אויב הציבור

תחום: תיאטרון
תת-תחום: מופע תאטרון
משך זמן המופע: 90
סגנון: דרמה חברתית
שם הרכב:
סיווג:
שם המפיק: תאטרון הקאמרי
קהל יעד: י - יב
כמות קהל מקסימלית: 500
הסעה: הסעה כלולה במחיר
סוגות נוספות
נושאים נוספים
תאריך הצטרפות לסל 18/01/2017

תומס שטוקמן, רופא צעיר ואידיאליסט מנסה לעשות את הדבר הנכון ולהציל את עירו, אבל נקלע לעימות שהופך אותו ל"אויב הציבור" ומאיים על הקריירה שלו, על יחסיו עם משפחתו וחבריו ואפילו על חייו. הקשר בין הון, שלטון ותקשורת וה"שיימינג" הציבורי הוא הנושא העיקרי והאקטואלי להפליא של המחזה הקלאסי הזוכה כאן לעיבוד מודרני.

 

יחיד הנאבק על זכותו ודעותיו

הוֹי הָאֹמְריִם לָרַע טוֹב, ולְַטּוֹב רעָ: שָׂמִים חֹשֶׁךְ לְאוֹר ואְוֹר לְחֹשֶׁךְ, שָׂמִים מַר לְמָתוֹק וּמָתוֹק לְמָר.
ישעיהו ה' כ'

את המחזה "אויב העם" כתב הנריק איבסן בשנת 1882 כסוג של מחאה כנגד הממסד התרבותי-פוליטי בעירו ובארצו, שתקף אותו על מה שנראה בעיניו כשבירה מתמשכת של כללי המוסר והנורמות של תקופתו במחזות כמו "בית הבובות", "רוחות" ואחרים. איבסן ביקש לכתוב מחזה על מי שמוצא את עצמו הופך מאדם פופולרי ואהוד, לאדם שנוא, אויב העם ממש, וזאת בשל התעקשותו על מה שנתפס בעיניו כנכון וצודק, בעוד שהקהילה סביבו, במעגלים הולכים וקרבים, מעסיקים, מקורבים, ידידים, ובסוף אפילו בני משפחה, מנסים להוכיח לו, ברוח הציטוט הפותח מאמר זה, שעליונים הם תחתונים, שאינו רואה את המציאות נכוחה, ושעליו לשנות את השקפותיו, אם הוא רוצה להמשיך להתקיים בסביבתו. תמה זו של יחיד הנאבק בחברה, של יחיד הנאבק על זהותו ודעותיו הייחודיות עד שהוא עלול להביא על עצמו אסון - וזאת מול חברה הדורשת ממנו ציות לכללי מוסר ידועים וקבועים - הוא נושא שחוזר ברבים ממחזותיו של איבסן, החל ב"פר גינט" המסוגנן וכלה במחזות ריאליסטיים כמו "בית הבובות" או מחזות ריאליסטיים ספק אקספרסיוניסטיים, כמו "ברווז הפרא" או "רוחות". זוהי תמה ההולמת את המאה ה 19 בה נולדו האידאולוגיות הגדולות שדרסו את היחיד בשם דטרמיניזם מדעי, אשר התיימר לייצג את רצון הציבור. לאומניות, מרקסיזם, פאשיזם ... רצון הציבור. ב"אויב הציבור" איבסן עובר מעיסוק במרד של היחיד במוסכמה החברתית בדל"ת אמותיו, במסגרת המשפחה, כמו לדוגמה במחזות "רוחות" או "בית הבובות", לעיסוק בסוגיה ציבורית. תומס שטוקמן, הרופא הרשמי של המרחצאות )ספא, פיטר מתעקש לקרוא לזה ספא( ואחיו של פיטר ראש העיר, מגלה שהמים מסוכנים לבריאות ונדהם לגלות את הקשר המסועף בין בעלי האינטרסים הכלכליים, הפוליטיים והתקשורתיים. או בניסוח בן-זמנינו, קשרי הון-שלטון-עיתון.

נראה, לכאורה, שבשנת 1882 איבסן התנבא ממש וכתב מחזה העוסק בשאלה כל כך אקטואלית לזמנינו אנו, וזאת למעלה ממאה ועשרים שנים אחרי כתיבת המחזה. קריאה נוספת במחזה, ברוח הפסקאות הקודמות והכרות עם מחזות אחרים של איבסן והדילמות החשובות של תקופתו, מעלה את ההשערה שאיבסן לא באמת כתב מחזה על הון-שלטון-עיתון, אלא מחזה נוסף על מאבק היחיד בחברה והשתמש בקשרי ההון-שלטון- עיתון כסוג של מכשיר דרמטי, כדי להעלות את הדמויות שלו על דרך של קונפליקט מהסוג הבלתי אפשרי, קונפליקט שהוא הבסיס לדרמה טובה. כשהתחלנו במלאכת העיבוד והכתיבה מחדש של חלק מהדיאלוגים, ניגשנו למלאכה מתוך רצון עז להסיט את הדגש האיבסני משאלות של מאבק היחיד בחברה לשאלות של הון-שלטון-עיתון, וזאת מתוך אמונה שאלה הן, כאמור, השאלות האקטואליות של זמנינו. הוספנו קטעי וידאו שידגישו ביתר שאת את נטייתה של התקשורת המשודרת לבצע מניפולציה בצופיה, תוך שילוב של פופוליזם ורלטיביזם תרבותי ("מי אתה שתקבע מה היא אמת ומה זה תרבות? זה מה שהציבור רוצה לראות"). והוספנו קטעי הרצאה פרונטליים בהם מדברת קתרין, בתוקף תפקידה כמרצה באוניברסיטה, דווקא על היתרונות של השיטה הקפיטליסטית, וזאת בעוד שחייה שלה עומדים להתפרק בשל אותה השיטה עצמה.

אבל במרוצת החזרות, עם העמקת ההכרות של השחקנים עם הדמויות ועם התפתחותה של התופעה המוכרת בה שחקנים מזדהים ומתאהבים בדמויותיהם (ובימאים מתאהבים בשחקניהם) התחלנו לבחון את הדמויות מחדש ונראה שלמרות הכול, בסופו של דבר, אין אנו משחקים את התמות הגדולות של הון-שלטון-עיתון, אלא דרמה על התפרקותה של חברות, על פריכותה של אהבה, וכן, על מאבקו ההרואי וההרסני של יחיד מול חברה ואולי זו, בסופו של דבר נבואתו הגדולה ביותר של איבסן. השיטה שהמצאנו והגדרנו הפכה להיות זו שממציאה ומגדירה אותנו וממנה אין מנוס.

יונתן אסתרקין



ציוני דרך בחייו של הנריק איבסן

1828 נולד בסקיין, דרום מזרח נורבגיה, כבנם השני של הסוחר איבסן ואשתו מאריכן לבית אלטנבורג.
1834 עסקיו של אבי המשפחה מתמוטטים והמשפחה עוברת להתגורר מחוץ לעיר.
1844 איבסן בן ה 15- נעשה עוזר לרוקח בעיירת נמל קטנה. הוא נשאר שם 6 שנים וחי בעוני ובדחקות.
1846 משרתת המבוגרת ממנו בעשר שנים יולדת לו בן בלתי חוקי.
1849 כותב את מחזהו הראשון "קטלינה" בחרוזים.
1850 הולך ללמוד באוניברסיטה של עיר הבירה כריסטיאניה )כיום אוסלו(.
1851 מוזמן להצטרף לתיאטרון הלאומי בברגן. כותב, מביים, מעצב תפאורות ומנהל את החשבונות.
1852 כותב קומדיה רומנטית בחרוזים שנוחלת כשלון.
1854 כותב טרגדיה היסטורית בפרוזה. גם הצגה זו נכשלת בתיאטרון של ברגן.
1856 המחזה "המשתה בסולהאוג" הוא הצלחתו הראשונה בתיאטרון.
1858 נושא לאשה את סוזאנה טורסן. כעבור שנה נולד בנו סיגורד.
1860-1 שנים של עוני ויאוש. אינו מסוגל לכתוב.
1862 "קומדיה של אהבה", סאטירה בחרוזים. המחזה נדחה ע"י התיאטרון שלו, שפושט רגל.
1863 פונה לממשלה בבקשת עזרה לתמיכה. נאלץ לפנות למלווים בריבית. ידידים אוספים עבורו כסף.
1864 המחזה "מעמידי הפנים" מצליח. עוזב את נורבגיה ומשתקע ברומא. חי מחוץ לארצו 27 שנים.
1866 "ברנד" יוצא לאור כמחזה קריאה. מוצג רק כעבור 19 שנה. איבסן מתפרסם ברחבי סקנדינביה.
1867 "פר גינט" זוכה להצלחה גדולה כמחזה קריאה. עולה על הבמה רק כעבור 7 שנים.
1868 עוזב את רומא ומשתקע בדרזדן.
1869 נוכח בפתיחה החגיגית של תעלת סואץ כנציג ממשלת נורבגיה.
1871 מוציא לאור בכרך אחד את שיריו הקצרים. מכאן ואילך כתב רק בפרוזה.
1874 חוזר לביקור קצר בנורבגיה לאחר 10 שנות העדרות. הסטודנטים עורכים לכבודו מצעד לפידים.
1875 עוזב את דרזדן ומשתקע במינכן. מתחיל בכתיבת "עמודי החברה".
1876 "פר גינט" מוצג לראשונה. "הויקינגים מהלגולנד" מוצג במינכן. מחזהו הראשון מחוץ לסקנדינביה.
1877 "עמודי החברה" מפרסם את שמו בגרמניה.
1879 כותב את "בית בובות". המחזה מעורר סנסציה אבל מקנה לו פרסום רק כעבור 10 שנים.
1880 חוזר להשתקע באיטליה למשך 5 שנים.
1881 כותב את "רוחות". המחזה מותקף קשות. התיאטרונים דוחים אותו. חנויות הספרים מחרימות אותו.
1882 כותב את "אויב הציבור". המחזה מתקבל באהדה.
1884 "ברווז הפרא" והמחזות שבאו בעקבותיו נחשבו מעורפלים והתקבלו בדרגות שונות של פליאה.
1885 חוזר ומבקר בנורבגיה. עוזב את רומא וחוזר להשתקע במינכן.
1886 כותב את "רוזמרסהולם".
1888 כותב את "האשה מן הים".
1889 פוגש את אמיליה בארדאך בת ה 18 ומתאהב בה קשות. התנסות זו משפיעה על המשך כתיבתו.
1890 כותב את "הדה גבלר".
1891 חוזר לחיות בנורבגיה.
1892 כותב את "אלוף הבונים".
1899 כותב את "כשאנו המתים נתעורר".
1900 לוקה בארוע מוחי ונעשה משותק חלקית.
1901 ארוע מוחי שני – הופך להיות חסר אונים למדי.
1902 נפטר בכריסטיאניה ב 23 במאי והוא בן 78.

הרקע ל"אויב הציבור"

המחזה יצא לאור בדפוס ב 28- בנובמבר 1882 במהדורה של 10,000 עותקים. הוא הוצג לראשונה על הבמה בכריסטיאניה (כיום אוסלו) ב 13- בינואר 1883. בדרך כלל נהג איבסן לקחת לעצמו פסק זמן של שנה וחצי בין סיום מחזה אחד לתחילתו של השני. לא כך נהג במקרה של מחזה זה. קבלת הפנים העוינת לה זכה מחזהו רוחות כשהוצג לראשונה הכעיסה אותו מאד. הסערה שקמה כנגדו היתה הקשה מכל הסערות שעוררו מחזותיו. התדהמה על אי-הפופולריות הפתאומית שלו היא שנתנה לו את הדחף להתחיל לעבוד על אויב הציבור שלושה חודשים אחרי שרוחות יצא לאור. איבסן נפגע מן התגובה הקיצונית למחזהו וניצל את זעמו לכתיבת אויב הציבור, אותו השלים במחצית הזמן מכפי שלקח לו בדרך כלל לכתוב מחזה.

אויב הציבור הוא היחיד מבין מחזותיו המרכזיים של איבסן ממנו לא נותרה טיוטה כלשהי, או הערות של המחבר. קבלת הפנים למחזה היתה מעורבת. הערותיו הקשות של ד"ר שטוקמן על הפוליטיקאים ועל העיתונאים, העליבו רבים מן הנוגעים בדבר, אבל הקהל אהב את המחזה ואויב הציבור הפך להצלחה. כשחיפש מסגרת עלילתית לנושא המחזה, הסתייע איבסן בשני ארועים שהתרחשו במציאות: הוא נזכר במה שסיפר לו ידידו, המשורר אלפרד מיסנר, על אביו, שהיה קצין רפואה בעיירת מרפא בטפליץ שבבוהמיה. ד"ר מייסנר גילה סימנים להתפרצות מחלת הכולרע וחשב שמחובתו להזהיר את הציבור. כמובן שכל המתרחצים נבהלו וברחו. תושבי העיר הנרגזים, שחששו לפגיעה בהכנסות הצפויות, רגמו את ביתו באבנים והרופא נאלץ לעזוב את האזור.

הארוע השני קשור בדמותו של רוקח שבמשך עשר שנים תקף בלי לאות את בתי התמחוי של כריסטיאניה, על כך שהם מזניחים את חובתם כלפי העניים. שבועיים לפני מותו ניסה לקרוא את הדו"ח שלו באסיפה השנתית של מועצת המנהלים. היו"ר ניסה למנוע בעדו מלהשמיע את דבריו, ולבסוף, כל הנאספים אילצו אותו לשתוק. איבסן קרא על התקרית בעיתון בדיוק בזמן שהרוגז והעלבון על הביקורת שספג לגבי רוחות הגיעו לשיאם. גם דמותו של חבר פרלמנט בריטי שסולק ב 1881- מבית הנבחרים על ידי עשרה שוטרים בגלל חלקו בתעמולה למען הפיקוח על הילודה, תרמה כנראה לעיצוב דמותו הלוחמת של ד"ר שטוקמן.

שימו לב - המלצות אלו הן מטעם המפיק או האמן המציעים את הפעילות.
תאטרון הקאמרי
052-2228210רון

ronb@cameri.co.il

תל-אביב, לאונרדו דה וינצ'י 30, ת.ד. 23097

סל תרבות ארצי הוא תוכנית חינוכית האחראית על חשיפת תלמידי ישראל לתרבות ואמנות כחלק ממערכת החינוך הפורמאלי.

תוכנית סל תרבות ארצי מקנה לתלמידים מגיל הגן ועד י"ב, כלים לצפייה מודעת ובעלת משמעות בששת תחומי האמנות – תיאטרון, מחול, מוזיקה, קולנוע, ספרות ואמנות פלסטית.

 התוכנית משותפת למשרד החינוך, לחברה למתנ"סים ולרשויות המקומיות.

התוכנית פועלת החל משנת 1987.