שלוש אחיות

תחום: תיאטרון
תת-תחום: מופע תאטרון
משך זמן המופע: 150
סגנון: דרמה
שם הרכב:
סיווג:
שם המפיק: תאטרון הקאמרי
קהל יעד: י - יב
כמות קהל מקסימלית: 500
הסעה: הסעה כלולה במחיר
סוגות נוספות
נושאים נוספים
תאריך הצטרפות לסל 03/10/2017

שלוש אחיות ואח אחד

המחזה זכה למספר רב של פרשנויות, כיון שראו בו קומדיה וטרגדיה כאחד ועדות כואבת לכמיהה הנצחית לאהבה, ליופי, למשמעות; הוא נתפס גם ככתב אישום על משוגותיה של הבורגנות הזחוחה, האפטית והנבובה. בגירסה העכשווית, שלוש האחיות ואחיהן כבר אינם כה צעירים. הם מתגוררים בעיירה פרובינציאלית וחולמים זה חמישים שנה להגיע למוסקבה, העיר הגדולה, גן העדן של ילדותם, שם הם מקווים להתגשמות כל חלומותיהם ומאווייהם.

כמו כל המחזות הגדולים של צ'כוב גם "שלוש אחיות" עוסק, בעיקרו של דבר, במשמעות הקיום. מהי מהות האושר? איך עלינו לחיות את חיינו? למה אנחנו סובלים? קומדיה עצובה על החמצה, על כמיהה, על בדידות, על אכזבה, על חלוף הזמן ועל אהבה לא ממומשת.



אנטון פאבלוביץ' צ'כוב (1904 - 1860)


נולד בטגאנארוג, עיר נמל קטנה בדרום רוסיה כנכדו של צמית שקנה את חירותו ואת חירותם של שלושת בניו ולימד עצמו קרוא וכתוב. אנטון היה בנם השלישי של החנווני פאוול יגורוביץ' צ'כוב ואשתו יבגניה יקובלבנה מורוזובה, בתו של סוחר בדים. האב, איש נוקשה וקפדן, התייחס ביד קשה אל ששת ילדיו; אנטון בילה את רוב שנות ילדותו בחנות המכולת הכושלת של אביו, שהיתה פתוחה מחמש בבוקר עד חצות.

בהיותו בן 13 צפה באופרטה "הלנה היפה" מאת אופנבך. ההצגה והאוירה החגיגית ששררה באולם קסמו לו מאד ובהשפעתם הקים עם אחיו ואחותו להקת תיאטרון שהופיעה בפני בני המשפחה ידידים ושכנים. ב - 1876, כשהאב הוכרז כפושט רגל, עקרה המשפחה למוסקבה כשהיא משאירה את אנטון בטגאנארוג כדי שיסיים את לימודיו בגימנסיה המקומית. בשלוש השנים בהן נותר לבדו נאלץ לכלכל את עצמו ע"י מתן שעורים פרטיים וכך קנה לעצמו תחושת עצמאות ואחריות ופיתח רגשות זלזול כנגד קטנוניות וקמצנות.

ב 1879- הגיע למוסקבה ונרשם לבית הספר לרפואה של האוניברסיטה. מיד לאחר בואו נטל על עצמו את תפקיד ראש המשפחה כיון שאביו היה חולה ותשוש. תחושה זו של אחריות ונשיאה בעול ציינו אותו עד אחרית ימיו. כשהוא מעודד ע"י אחיו אלכסנדר, החל אנטון, לפרנסתו, לשלוח סיפורים הומוריסטיים קצרים לכתבי-עת שונים. הוא פרסם, בשם בדוי, מאות מעשיות, בדיחות, כתבות וסצינות דרמטיות כשהוא שואל את הדמויות והנושאים מחיי המוסקבאים. ב-1884 כשסיים את לימודיו וזכה בתואר דוקטור לרפואה, החל לעסוק במקצועו.

החולים שלו היו רובם עניים והכתיבה המשיכה לשמש לו כמקור פרנסה חשוב. בנוסף לכך גילה שלקה בשחפת, מחלה שחשש מפניה, כיון שאחדים מבני משפחתו לקו בה. כשביקר במוסקבה גילה להפתעתו שהוא אישיות מוכרת ואהודה ושהסיפורים שלו חביבים מאד על ציבור הקוראים ומוערכים ע"י החוגים הספרותיים. ב-1886 הזמין אותו המוציא לאור סובורין לכתוב בעקביות לעיתון היומי המוביל בפטרבורג.

אחרי הנסיון הראשון שלו לכתיבת מחזה - "פלטונוב" - שלא נמצא מי שיעלה אותו על הבמה, החל צ'כוב את הקריירה שלו בתחום התיאטרון עם כמה קומדיות בנות מערכה אחת. מחזהו הראשון שעלה על הבמה היה "איבנוב" ב 1887, אחריו כתב את מחזותיו הקצרים "הדב" ו"הצעת נישואין". "שד היער" היה הנסיון הראשון שלו בכתיבה לירית-דרמטית. משנכשלה ההצגה הניח צ'כוב לכתיבתו הדרמטית למשך שנים אחדות והתרכז בכתיבת סיפורים קצרים בלבד. ב-1890, כשהוא בלתי מרוצה מחייו, יצא צ'כוב למסע באירופה. בדרכו חזרה לרוסיה החליט לבקר באי סכאלין, ששימש כמושבת עונשין, כדי לערוך שם מפקד אוכלוסין ולבדוק את מצב האסירים. מקרי ההתעללות שהיה עד להם, האכזריות והדיכוי השיטתי, מצאו להם ביטוי בספרו "סכאלין", שבסופו של דבר הביא לרפורמות בבתי הכלא ברוסיה.

באביב של 1892 קנה צ'כוב את האחוזה מליקובו, ליד מוסקבה, שבה קיווה לחיות עם משפחתו ולכתוב בשקט. אבל מהר מאד נעשה מעורב בטיפול באיכרים, בעיקר כשפרצה באזור מגוריו מגיפה של כולרה. כעבור שנתיים, לאחר שחלה הרעה במחלת השחפת שלו, נאלץ לנסוע ליאלטה, שאקלימה נוח יותר. בינתיים החל לעבוד על המחזה "השחף", שהועלה בתיאטרון אלכסנדרינסקי בפטרבורג ב-1896, אבל השחקנים, הבמאי והקהל לא הגיבו בחיוב לתפישה התיאטרונית של צ'כוב שנראתה תמוהה בעיניהם, לוקה בחוסר עלילה ובחוסר פעולה. כשהוא פגוע ומאוכזב נשבע צ'כוב שלעולם לא יכתוב עוד לתיאטרון. הוא חזר ופנה אל הסיפורים הקצרים, שליוו אותו כל חייו. ב 1898 שוכנע צ'כוב ע"י רופאיו להעביר את חודשי החורף באקלים נוח יותר וב 1899- עבר עם אמו ואחותו ליאלטה.

עם ייסודו של התיאטרון האמנותי המוסקבאי ע"י ולדימיר נמירוביץ' דנצ'נקו וקונסטנטין סטניסלבסקי קיבלו השניים את הסכמתו להעלות את "השחף" בעונה הראשונה שלהם. במהלך החזרות פגש צ'כוב את השחקנית אולגה קניפר שלימים הפכה להיות אשתו. צ'כוב המשיך לכתוב עבור התיאטרון האמנותי המוסקבאי אשר הציג גם את מחזהו "שלוש אחיות". ההצגה הועלתה לראשונה על הבמה בתיאטרון הרמיטאז' הקטן ב 31- בינואר 1901 שם הועלו גם "השחף" ו"דוד וניה". אבל כוחו הפיסי הלך ותש והמאמץ העצום שנדרש ממנו על מנת לסיים את "גן הדובדבנים" ולהשתתף בחזרות במוסקבה, הביא אותו לידי התמוטטות גמורה. בתקווה לנסות ולשקם במעט את בריאותו, לקחה אותו אשתו לעיירת המרפא באדנוויילר בדרום גרמניה, אבל ללא הועיל. הוא נפטר שם ב - 2 ביולי 1904 ונקבר במוסקבה. למרות שבעת פטירתו היה כבר דמות ספרותית מוכרת בארצו, נותר צ'כוב מחזאי עלום, עד לאחר מלחמת העולם הראשונה, כשיצירותיו תורגמו לכמה שפות. בארץ ישראל הועלו לראשונה יצירותיו שנים אחדות לאחר פטירתו: "הדב" ב-1908, "היובל" ב-1913, שניהם במסגרת "חובבי הבמה העברית, יפו"; "הצעת נישואים" ב-1920 ב"תיאטרון עברי בא"י".

שימו לב - המלצות אלו הן מטעם המפיק או האמן המציעים את הפעילות.
תאטרון הקאמרי
052-2228210רון

ronb@cameri.co.il

תל-אביב, לאונרדו דה וינצ'י 30, ת.ד. 23097

סל תרבות ארצי הוא תוכנית חינוכית האחראית על חשיפת תלמידי ישראל לתרבות ואמנות כחלק ממערכת החינוך הפורמאלי.

תוכנית סל תרבות ארצי מקנה לתלמידים מגיל הגן ועד י"ב, כלים לצפייה מודעת ובעלת משמעות בששת תחומי האמנות – תיאטרון, מחול, מוזיקה, קולנוע, ספרות ואמנות פלסטית.

 התוכנית משותפת למשרד החינוך, לחברה למתנ"סים ולרשויות המקומיות.

התוכנית פועלת החל משנת 1987.